באחד מהשיטוטים שלי אחר מסלול ריצה מעניין הגעתי לבלוג ברוסית שסיפר על שמורת טבע שנוצרה בהקמת גדר ההפרדה צפונית לכביש 443 עם שני שערי גישה בלבד ועם כניסה רק באישור ותיאום מול גורמי הבטחון.
https://tinyurl.com/BeituniaRun
השמורה כוללת הרבה מאוד אתרים מעניינים – בוסתנים, מעיינות, מתחמי קברי שייח ואפילו כנסיה ביזנטית עם פסיפס יפה.
שמורת כתף ביתוניה היא אחד המקומות היותר מעניינים שיש באיזור המרכז ממגוון של סיבות של טבע והסטוריה עתיקה – תקופת בית ראשון והתקופה הביזאנטית, אבל לא פחות מעניינים הם סיפורי הקרבות שהתרחשו באיזור כחלק מכיבוש ירושלים על ידי בעלות הברית (אנגליה ושות) נגד העותומאנים והגרמנים.
לאחר מחקר של האיזור במספר מקורות הכנתי מסלול ריצת שטח, כמו כן ביררתי היכן צריך לתאם כניסה לשמורה הזו ורק נותר למצא זמן לצאת לריצה.
היום בבוקר לאחר תיאום מול הגורמים הרלוונטיים הגעתי לחניה של מרכז ההכשרה של מג"ב בבית חורון ומשם יצאתי לריצה.
גם להגיע למסלול זה מורכב למדי וצריך להבין מה מחפשים כי יש שער אחד פחות או יותר לגשת לשמורה.
ההתחלה בריצה היא דרך איזור חקלאי עתיק הכולל מגוון רב של שרידי בתי חווה ושומרות וכולל מעיין (עין גנים) עם פינת ישיבה לידו בלב מטע זיתים רחב ידיים.
משם הדרך יורדת לכוון נחל מודיעים שזורם באופן מאוד פסטורלי, ואם לא היה מזוהם אז גם היה מאפשר להיכנס לגבים המזמינים שלו לרחצה.
המסלול עצמו ממשיך מערבה לאורך הנחל עד שמגיע לעליה הסמוכה לגדר ההפרדה. שם בתוך חורשת זיתים עבותה נמצאים שרידי כנסיה ביזאטית עם רצפת פסיפס מרשימה. הכנסיה היא חלק מחורבת מייתא (על פי פריסת החרסים אפשר להבין שהייתה מאוד גדולה) שראשיתה בתקופת בית שני.
משם המשך מסלול הריצה הוא בעליה של 200 מטרים, בשבילי צבאים (לא הכי יריצים) לכוון הפסגה של ההר.
בפסגת ההר נמצא מבנה של קבר שייח זייתון. על ההר, לאור העובדה שנמצא בגובה ושולט על האיזור, במלחמת העולם הראשונה ישבה עמדת תותחים של הצבא התורכי ובלמו את הטיפוס של הבריטים לכוון ירושלים מאיזור זה.
משם המשך הריצה הוא על הכביש עד להגעה לחרבת אל מחמה. זהו שרידים של יישוב גדול מתקופת בית שני עם מלא בורות מים שאחד מהם (ביר אל מרג' – באר יעקב) עמוק ומלא מים ויש בו גם סולם שמאפשר לרדת לטבילה.
מעיין הנובע בתוך באר מים עמוקים כ-3 מטרים עומק וצלולים עם סולם מברזל מגולוון שיעקב דולב בנה לפני מספר שנים. נקודת חובה לכל כובשי ההר.מומלץ בחום. נא לחסות את הפתח בסוף שלא יעופו פנימה זרדים וכו.
משם דרך ג'יפים מובילה למבנה של קבר שייח נוסף מרשים מאוד עם כיפה עגולה בשם אום א-שייח.
משם המשך המסלול הוא על הכביש העולה לנקודת רום הגובה (היכן שאנטנות התצפית של צה"ל) ומשם הירידה היא לאורך בוסתנים ומטעי זיתים עד חזרה לנחל מודיעים שמוריד אותנו בסינגל המקביל לנחל עד לנקודה בה צריך לחזור לדרך בה הגעתי.
מסלול ריצה מעניין ומרשים באיזור שלחלוטין לא הכרתי ומסתבר שמעטים מכירים.
מי שחושב לקיים במקום טיול או ריצה חשוב מאוד לתאם זאת מול הגורמים המוסמכים (משקב"ט בית חורון הוא הכתובת המתאימה).
מסלול לצפיה והורדה – עם כמה שפחות קוצים וסלעים
מעיינות ובורות מים:
עין גנים (עין אל ג'נן)
מעיין ברכת אגירה 2.5X2.5 בעומק 40ס"מ, ומעיין נוסף הנובע בטרסה שמעל בתוך מערה (פרטים בסימון) מבריכת המעיין יש מדרגות חצובות המובילות לחווה צלבנית קטנה שבטרסה מעל המערה.
בערוץ שבו המעיין יש בוסתן עצי פרי, בין העצים יש אגסים, תאנים, שקדים, רימונים, שזיפים ועוד. ההגעה בשביל מסומן ירוק מ-רוג'ום אם חשבה. מצורף לינק לצפייה על בריכת המעיין והסביבה.
נביעה קטנה באמצע הדרך
בדרך הג'יפים מתחת ל
בור יעקב
אתרים הסטוריים ואראכיאולוגיים:
בית סילה וכנסיית תיאודיסיוס
חורבת בית סילה היה כפר שיושב בידי יהודים עד לאחר מרד בר כוכבא. בתקופה הביזנטית הוקמה על חורבותיו כנסייה, שנעזבה בעקבות הכיבוש הערבי. מקור
בשנת 1997 בוצעו חפירות ארכאולוגיות בידי קמ"ט ארכאולוגיה בשל החפירות לסלילת כביש 45. במקום נמצאו שרידי כנסייה גדולה מהמאה ה-6 לספירה על שם תיאודוסיוס.
כמו גם התגלתה רצפת פסיפס עם כתובת ביוונית:
דוכן דרשות שכיום מוצגים במוזיאון השומרוני הטוב:
רוג'ום אם חשבה:
מצודת דרכים רומית
מיצד -נקודת ביקורת ומעבר רומית על הדרך הרומית העתיקה לירושלים . המקום נחפר ע"י קמ"ט ארכיאולוגיה . במקום ישנם שרידי מבנה מרשימים ובו חדר עם פתחים של אורוות הסוסים.
חורבת מייתא:
ישוב שראשיתו מתקופת בית שני ועד התקופה הביזנטית
במקום מספר שרידי מבנים, כנסיה ביזנטית שבה רצפת פסיפס, 2 עמודים גדולים וכותרת וכן בית בד. ממצא מעניין במקום הוא שומרה שנבנתה תוך ניצול מבנה האפסיס של הכנסיה כאשר פסיפס הכנסיה (ציבעוני ומרשים) נמצא מחוץ לשומרה, רצפת השומרה מרוצפת אף היא בפסיפס . מזרחה מהכנסיה ישנה מערה טבעית ענקית שרק בסנפלינג אפשר לרדת אליה והיא מלאה בעצים וצמחים. המקום נחפר חלקית ע"י קמ"ט ארכיאולוגיה
תיאור המקום כחלק מה-PEF:
סיפורי הקרבות שהתרחשו באיזור כחלק מכיבוש ירושלים על ידי בעלות הברית (אנגליה ושות) נגד העותומאנים והגרמנים
מפת האיזור על פי ה-PEF מול מסלול הריצה (בכחול):
תיאורי הקרבות באיזור
תיאור הקרבות והאיזור בספר How Jerusalem Was Won – Being the Record of Allenby's Campaign in Palestine
כשהדיוויזיה ה-52 יצאה מלוד ב-19 בנובמבר, הדיוויזיה ה-75 נלחמה קשות על לטרון, שם החזיקו הטורקים את המנזר ואת הגנים היפים שלו ואת הגבעה סביב אמואס עד שעות הבוקר המאוחרות. לאחר שגירשו אותם, הדיוויזיה ה-75 דחפה הלאה כדי לזכות במעבר אל הגבעות ולהתחיל יומיים של לחימה שזכתה לשבחיו הבלתי פוסקים של הגנרל בולפין שהיה עד לכך.
במשך כמעט שלושה קילומטרים מלטרון הדרך עוברת דרך עמק שטוח מוקף גבעות עד שהיא מגיעה לבית שמירה וחאן (שער הגיא) למרגלות המעבר שעולה במהירות לסאריס (שורש היום), הפרש הגובה בפחות מארבעה קילומטרים הוא 1400 רגל (426.72 מטרים). קרוב לבית השמירה מתחילות הגבעות המתנשאות מעל הכביש. הטורקים בנו הגנות על הגבעות הללו והחזיקו בהן ברובאים ובמקלעים, כך שעמדות אלו שלטו בכל הגישות. לתותחים שלנו היו מעט עמדות שמהן סייעו לחיל הרגלים, אבל הם עשו שירות מעולה בכל מקום אפשרי. גנרל פיילין היה מפקד הדיוויזיה עם ניסיון רב בלחימה על הגבעות בערבות הודו, והוא הביא את הניסיון הזה לידי ביטוי באופן שבוודאי בלבל את האויב.
התקפות חזיתיות היו בלתי אפשריות ואובדניות, וכל עמדה הייתה צריכה להיות מאוגפת על ידי תנועה רחבה שהתחילה כברת דרך מאחור. כל היחידות בדיוויזיה הצליחו היטב, חיילי הגורקא (Gurkhas) היו טובים במיוחד, ובאמצעות איגוף מתמשך נאלצו הטורקים לעזוב את מוצביהם ולשנות מיקום לפסגות גבעות חדשות. כך האויב נסוג לסאריס, גבעה גבוהה עם נוף מרהיב של המעבר לאורך חצי מייל. הגבעה מכוסה בעצי זית ובמדרון המזרחי שלה יש כפר, וכשהכביש מתפתל למרגלותיה ואז פונה שמאלה אל קריית ענבים, ערכו להגנה היה ניכר.
…
הדיוויזיה הרכובה של יאומנרי קיבלה פקודות אחר הצהריים של 17 בנובמבר לעבור את עג'לון (איילון) למרגלות ההרים וללחוץ קדימה ישר על בירה (Bireh) במהירות האפשרית.
…
ביומיים הבאים לא היה דבר מעבר להפגזות האויב והיתקלויות סיור.
ב-24 נערכו התקפות נגד בביתוניה כדי לתמוך באגף השמאלי של התקפת הדיוויזיה ה-52 על אל ג'יב, אך האויב היה חזק מכדי לאפשר כיבוש יותר משני מיילים מזרחית לפוקה. הם עבדו ללא הפסקה, פירקו סלעים, מינפו סלעים במוטות ברזל ועשו מעין פילוס מחוספס ומוכן, ובלילה של ה-24 בחודש דווח על מסלול סביר לתותחים. סוללת לסטר R.H.A. הגיעה בדרך זו למחרת בבוקר ללא קושי. לא ראיתי את הכביש עד זמן מה לאחר מכן ופני השטח שלו שופרו אז במידה ניכרת, אבל גם אז הרגישו שהנהגים של אותם צוותי תותחים השיגו את הכמעט בלתי אפשרי.
סוללת לסטר הגיעה לפוקה בדיוק בזמן כדי להיכנס לפעולה מאחורי מטע תאנים כדי לפזר כמה פלוגות של חיל רגלים של האויב שעבדו סביב האגף השמאלי של הסטפורדשייר יאומנרי בח'ורבת מייתא, מתחת לרמת זייתון.
האויב העלה תגבורות וביצע התקפה בשעות אחר הצהריים המאוחרות, אך גם זו נשברה. סוללת ברקשייר הגיעה לתחתה למחרת, ועם תותחי לסטר ענתה להפגזות ארוכות הטווח של הטורקים במשך כל היום והלילה.
ב-27 בחודש עשה האויב ניסיון נחוש לאלץ אותנו לסגת מרכס זייתון, שהוא גבעה מבודדת השולטת על העמקים משני הצדדים. הבריגדה הרכובה ה-6 סיפקה את חיל המצב של 3 קצינים ו-60 איש, שתפסו מבנה אבן על הפסגה. נגדם הציב האויב 600 חי"ר עם מקלעים, והם גם הביאו אש ארטילרית כבדה להמטיר על הבניין מביתוניה, מרחק 4000 יארד. חיל המצב הציב הגנה אבירית ביותר. הם נאלצו לעזוב את הבניין משום שהאויב כמעט הרס אותו בירי וחי"ר כמעט הקיף את הגבעה, אך הם השיגו מחסה בצדי הגבעה זרועי הסלעים (בולדרים) והחזיקו את תוקפיהם בפרץ.
עם רדת החשכה, למרות שחיל המצב צומצם ל-2 קצינים ו-26 איש, הם סירבו לסגת. הם הונחו להחזיק מעמד זמן רב ככל האפשר, ותגבורת של 50 איש בלבד נשלחה לאחר רדת החשיכה – כל מה שניתן היה לספק, שכן הדיוויזיה החזיקה סדרה של גבעות באורך של עשרה מיילים וכל הרובים היו פעילים בשורה. חזית זו הייתה מאוימת בכמה נקודות, ופעילות הסיורים בדיר איבז'יה (Deir Ibzia) ומצפון לה רמזה כי האויב מנסה להיכנס לפער של חמישה מיילים בין היומנרי לבין האגף הימיני של הדיוויזיה ה-54 שהייתה עתה בשילטה (Shilta). זה היה לילה של חרדה, וסוללת המכוניות המשוריינת הקלה מס' 2 הוחזקה ממערב לתחתה כדי לתגבר ולפגוע באויב במקלעים אם יופיע בשכונת סופה (Suffa). הבריגדה הרכובה ה-7 קיבלה פקודה לתגבר.
הכוחות הטריים הגיעו עם שחר של יום ה-28 בחודש, ומיד הוצבו בעמדה בהלבי (Hellabi), כחצי קילומטר צפונית-מערבית לתחתה, והאגף השמאלי שלהם הותקף על ידי 1000 טורקים עם מקלעים. חטיבה 155 של הדיוויזיה ה-52 הייתה בדרכה דרך בית ליקיה (Beit Likia) כדי לנוח לאחר עבודתה הקשה באיזור של נבי סמוויל ואל ג'יב, והיא קיבלה פקודה לסייע. בצהרי היום תקפה החטיבה את סופה (Suffa ) אך לא הצליחה לכבוש אותה. הסקוטים, לעומת זאת, מנעו מהטורקים לפרוץ את האגף השמאלי של היומנרי. הכח שהחזיק את זייתון באומץ כה רב הובאה לפוקה בחסות אש סוללות לסטר וברקשייר, והלחימה הכבדה מאוד נמשכה כל היום בקו פוקה-תחתה-סופה, אך למרות שהאויב השתמש ב-3,000 חיל רגלים בהתקפה שלו, והיו לו ארבע סוללות של 77' וארבעה תותחי גמלים כבדים, הוא לא הצליח.
…
ריצה וקצת הסטוריה - הסטוריה וארכיאולוגיה של ארץ ישראל דרך הרגליים 