ירושלים הינה עיר אחת אבל למי שיוצא לריצה אורבנית בה יכול למצא שזו בעצם לא ממש עיר אחת אלא 6 ערים שונות ואם בוחנים גם את השכבות ההסטוריות שלה אפשר להגיע להרבה יותר. במסלול אחד אפשר לעבור מספר נושאים ואפשר להתמקד רק באחד.
יוצא לי לרוץ בירושלים לא מעט. לדעתי ירושלים היא הכי חו"ל שיש בארץ. בין השאר בגלל שהיא מכילה את החלק העתיק, יש חומה, יש כנסיות, יש מדרכוב ורכבת קלה. הכי חו"ל שיש בארץ.
חוץ מזה, קיימתי עשרות ריצות בעיר הזו בכל ריצה אני מוצא משהו חדש שלא הכרתי קודם. רמות המורכבויות של העיר הזו בלתי נגמרות.
אנסה לתת פה מספר מסלולים שמספקים מענה למי שרוצה להנות מריצה בעיר שחוברה לה יחדיו אבל לא באמת…
שתי הקפות של העיר העתיקה אחת מנחל קדרון והשניה משער הרחמים, כניסה דרך שער ציון לכנסיית הקבר ואז ריצה בסביבות העיר החדשה וחזרה לנקודת המוצא.
מסלול יחסית סולידי מהמושבה הגרמנית:
עוברים דרך תחנת הרכבת הראשונה, עולים לגבעת חנניה. משם יש תצפית יפה על ירושלים העתיקה וביום עם ראות טובה גם על ממלכת ירדן.
משם יורדים לכוון הסינמטק, ברכת הסולטאן
מבריכת הסולטן יש עליה להר ציון שלא הרבה מכירים אותה ומאפשרת כניסה יפה לאיזור קבר דויד:
המקום הינו חלק ממתחם של הכנסיה היוונית האורתודוקסית שפונה, יש שם מגרש ספורט ומספר בניינים של הכנסיה, תצפית יפה על החלק האחורי של כנסיית דורמציון
להכנס למתחם קבר דויד ואם פתוח למתחם הסעודה האחרונה:
כיכר בתי מחסה:
העמודים העגולים, שיש שם (מקורם בבית המקדש) תנסו להקיף אותם מחזיקים ידיים…
בספר קדמוניות היהודים מוסר יוספוס פלביוס את מידות הסטיו המלכותי וצורתו. הסטיו נבנה בצורת בזיליקה כלומר ארבע שורות עמודים שיצרו שלושה מעברים אורכיים, אולם מרכזי גדול ומשני צידיו מעברים צרים יותר. כולם עטורי עמודים ומקורים בגג עשוי עץ מעוטר בפיתוחים. עוביו של כל עמוד היה (כזה שהספיק) לשלושה אנשים אחוזים אלה באלה בזרועותיהם הפרושות לחבוק אותו".
משם יש את הרחבה של בית הכנסה החורבה ומנורת שבעת הקנים. משם לכוון המוריסטאן וכנסיית הקבר. אם פתוחה מציע לפנות ימינה לאחר הכניסה ולרדת למקום הכי עמוק בכנסיה. יש סיפור מאחורי זה אבל אחרי העמודים של המקדש בטח ישעמם.
למי ששוהה בירושלים ומחפש מקומות לאכל:
ריצה וקצת הסטוריה - הסטוריה וארכיאולוגיה של ארץ ישראל דרך הרגליים 