אולטרה סובב מכתש רמון – מצליח קוקו אורח – ריצה וקצת הסטוריה – הסטוריה וארכיאולוגיה של ארץ ישראל דרך הרגליים

21-22.1.2022

הכל מתחיל ממעגלי התמיכה מהבית יש כאלו שיוצאים לדרך ומעגלי התמיכה נשארים מאחור וכאלו שמעגלי התמיכה באים איתם (ניר הגיע עם איילת). מה שבטוח לא ניתן לצאת לאתגרים אישיים ללא המעגלים הללו.
יאמר לזכותה של מרב בין השאר, שקיבלה את העובדה שתוך חודש ימים יצאתי ל:

יומיים אולתרה סביב מכתש רמון כחלק מה"סובבת" של 3 ימים בסוף דצמבר (44 ק"מ כפול יומיים)
קו שתי העוג'ות – יום ריצה על מסלול הסטורי שתכננתי על קו החזית ממלחמת העולם הראשונה (1917)
שוב יומיים יציאה למכתש רמון כחלק מסובב "מצליח-קוקו אורח" של 2 ימים את מכתש רמון (הפעם הראשונה הייתה "הכנה")

הפעם היציאה לסובב המכתש הייתה בראש שונה. בעוד שבפעם הראשונה הצטרפתי לארגון מושלם של הצמד דנה את מורן (פלוס חיזוקים – יוסי, אורית, מיטל, דנה ושות) ורק ארגנו קצת סידור עבודה של לוגיסטיקה לרצים הנוספים להקפצות, הפעם השניה הייתה יותר ברמה מוצהרת שאני בא ל"השלמות" – כל מה שלא הספקתי לעשות ב"סובבת" בפעם הראשונה. בסופו של דבר יצאה לי ריצה של 44 ק"מ ביום הראשון ועוד פה ושם טעימות בין תחנות ההזנה. אבל זה די יותר ממה שקיוויתי לו…

יצאתי לדרך ביום חמישי אחר הצהריים לאחר יום עבודה פורה ומורכב מול פרוייקט שאנו מעלים לאוויר בחברת P&G. הספקנו לסיים את כל התיקונים של כל התקלות שדווחו בשבוע האחרון כחלק מה-UAT (מבחני הקבלה של המשתמשים) אז יצאתי לדרך בראש יחסית שקט. הצוותים כמובן ממשיכים לעבוד ביום שישי, אבל אני הפעם מוותר.

זרקתי מלא דברים שהכנתי לריצה ולשהייה (בעיקר דברים חמים כי היה צפוי כפור רציני) לתוך מזוודה, נפרדתי ממרב והילדים (שלא הבינו לאן אבא נעלם עוד פעם), ויצאתי לדרך דרומה.

היה לנו תכנון עקרוני "לעשות פתיחת ציר" מקו באר שבע על מנת לא להתקל בזורקי אבנים (המצב מוזר, אפשר לחשוב שאנו בשטחי 67"). בפועל העברתי את הנסיעה הארוכה בשיחה מהנה עם רץ האולטרה האולטימטיבי שלומי קדוש (שגם תכנן לחגוג יומולדת עגול למחרת – בזמן ריצת אולטרה סביב המכתש). לאחר קו באר שבע בצומת אוהלים פגשתי אותו חונה ליד ג'יפ של מג"ב והתחלנו בנסיעה בשיירה.

הגענו למצפה (המנומנם) רמון ישירות לדירה ששכר לנו ניר (המצליח למצא את המקום הכי שווה במצפה לחבורת רצים ותומכת אחת). הדירה הייתה כבר די מפוצצת במלא שקיות של פסטה שרכש אורן, שעקב חשד לקורונה היה צריך לוותר בשניה האחרונה על החוויה – מכה רצינית בכנף מבחינתינו. יצא גם שתמי גם וויתרה עקב סיבה דומה וזה די ביאס כי די ציפיתי לחוויה של התמיכה הלוגיסטית גם איתה. נמצא זמן אחר.

לאחר שהגיעו כולם לדירה יצאנו למקום שהיה די במרחק הליכה לאכל ארוחת ערב – בפאב ה"חבית". יצאנו בקור של משהו כמו 4 מעלות. מטורף. דבר שרק רמז מה הולך להיות מחר בבוקר למי שיתחיל לרוץ. הגענו לאחר הליכה קצרה לפאב ומצאנו מלא אנשים עומדים בקור בחוץ בתור. סביבות 20 איש חיכו למקום פנוי. הזוי. לאחר בירור קצר הבנתי שאין מצב להכנס בשעה הקרובה ועשינו חישוב מסלול מחדש. חזרנו לרכבים ונסענו למרכז הקניות לאיזה בר שהכרנו מהפעם הקודמת של ה"סובבת".

נחסוך את התאורים הפלסטיים של פאב בשירות עצמי וסכו"ם מפלסטיק ונאמר שהיה פשוט כיף לפגוש את כל מי שהצליח להגיע. חזרנו לדירה לאחר ארגונים אחרונים למחר כולל תכנון מה הולך לקרות מבחינת הקפצות ולוגיסטיקה הלכנו לישון.

בשעה 5:00 השעונים בדירה החלו לצלצל להעיר את כולם לקראת יום מאתגר עם חוסר ידיעה מה הולך להיות. אני קמתי והתארגנתי לריצה כמו כולם (ידעתי שארוץ משהו) אבל לא באתי עם תכנון ברור איזה מסלול זה הולך להיות. מאחר ואני עשיתי את ההקפצה הראשונה של הרצים לבור חמת (נקודת הזינוק) יצאתי לרכב לוודא שהכל מוכן, וגיליתי שהחלונות וכל הרכב מכוסים בשכבה עבה של קרח. חזרתי במהירות לדירה ויצאתי הפעם עם כולם מלווה בדלי ספונג'ה מלא במים חמים להפשרת החלונות הקפואים.

הנסיעה לבור חמת (עדיין בחושך) של ששת המופלאים (ניר, קובי, טל, רון י. ורון מ., שלומי) הייתה יחסית מהירה ולאחר ההגעה הם מיד (6:15) יצאו לדרך (יחד עם יוליה מלכת המדבר הבלתי מעורערת, דורון, מיכאל ומשה) ב-מינוס 1 מעלות!!!
יצאתי חזרה למצפה לחבור לאיילת ולאליקו, שאמורים היו להיות התומכים הלוגיסטיים ואחראים על תחנות ההזנה במהלך היום. בדרך, השחר הפציע על שדות לבנים משלג\קרח, ואף עצרתי למספר צילומים.

אליקו התותח הגיע למקום ולאחר הטענת הרכבים של איילת ושלי בכל טוב (והרבה מאוד בקבוקי מים), שנקנה בעוד מועד על ידי המצליח וזו שאיתו, יצאנו לאייש את התחנה הראשונה בחורשת קק"ל (ליד הכיכר המרכזית ביציאה הצפונית ממצפה רמון). לאחר זמן (די רב) הגיעו ראשוני הרצים 8:20 (שלומי ודורון) ואני המשכתי עימם בריצה והשארתי את איילת ואליקו בתחנה ועם הרכבים.

זה היה מבחינתי מאוד מיוחד לעשות שוב את אותה דרך שעשיתי רק כ-20 יום לפני, הדרך הייתה ממש מהנה ויריצה, וידעתי שבפעם השניה, לא אצלם כל כך הרבה כמו שצילמתי בפעם הראשונה וגם יהיה לי זמן "לחקור" מקומות באיזור.
לאחר ריצה ארוכה למדי (18 ק"מ) ומהנה ומחממת מהכפור הגענו למצד מחמל. שם נתתי לחברים להמשיך ועליתי להר שליד לתצפית על האיזור וגם קצת לחקור את האיזור. עדיין מדובר במצד נבטי וניתן להניח שחוץ מהמצד ששוחזר היו פה באיזור עוד כמה מבנים ומקומות מעניינים. מצאתי כמה מקומות מעניינים אבל זה כבר יעלה לעמוד ענן.

בשלב מסויים ניר וטל, ולא רחוק מהם רון ורון, הגיעו והמשכתי עימם את הירידה של מעלה מחמל. הירידה הסתיימה בתחנה המדוגמת השניה שאויישה על ידי איילת ואליקו. אין ספק שהעובדה שלא צריך לסחוב הרבה ויש בתחנה את הכל נותן שקט נפשי ותזונתי בריצת אולטרה. לאחר שבפעם הקודמת התייבשתי קשות ביום השני עקב צריכה רבה מידי של כדורי מלח, הפעם הפקתי לקחים וסחבתי פחות מים ולקחתי פחות מלח.

שאר הרצים הגיעו כולל קובי האולטימטיבי עם החולצה האדומה, ואני יצאתי לדרך על מנת לא להתקרר יותר מידי. העליה לחניון הלילה של הר ארדון מתאפיינת בעליה מתונה אך לא ממש מהנה. ריצה די סתמית במישור שנמתח בין מעלה מחמל עד להר ארדון. העובדה שהיה מזג אוויר קריר למדי די עזרה. מחניון הלילה המשכתי בריצה למרגלות הר ארדון תוך הקשבה לסימפונייה ה… (אין לי מושג באמת) של מוצארט. והשתדלתי לשמור על מרחק יחסי משאר הרצים, שכן יצאתי מנקודת הנחה הגיונית שהטעם שלי במוזיקה בטבע לא בהכרח יתאים למוזה של כולם …

למרות שרצתי עם מקלות (מקופלים בחגורת הריצה) לכל אורך הריצה בעליות ובירידות של הר ארדון (וגם בהמשך של כל הריצה) כלל לא עשיתי בהן שימוש. מבחינתי זו התעלות לעומת מספר שנים כשעשיתי את הריצה שאורגנה אז על ידי ריידלייט (שמעון חורב) ואריה פישלר של "ריצת מזרח רמון" בדיוק לפני ארבע שנים חודש ויום (22.12.2017) ממכתש רמון לספיר בערבה. באותה ריצה, הייתי מאוד ירוק בריצות שטח ופחות או יותר התפרקתי לגורמים על הר יהב. אני זוכר שאנשים ראו אותי מעולף ותשוש באמצע העליה. בעקבות הר יהב (ימח שמו וזכרו) רכשתי מקלות ריצה של ריידלייט והתחלתי להתאמן על עליות (ולא ממש הפסקתי מאז…).

הר ארדון ממש יפה. אסכם את העליה בזאת. גם הריצה עליו ובעיקר הירידה ממנו (התלולה). יש הרבה מה לומר אבל אקצר… גם ככה אף אחד חוץ ממני לא יקרא את מה שכתבתי פה ואם כן, עדיף לקצר. טוב אולי אפשר להוסיף שהוא גבוה והנוף ממנו משגע. הייתי אומר תסתכלו בתמונות אבל לצערי הרב התמונות לא מסוגלות באמת לשקף את היופי המטורף של העליה, הנוף והירידה.

לאחר הירידה מהר ארדון יחד עם יוליה רון ורון, שהייתה מאוד מהנה חשוב לציין, המשכנו לכוון גבעת חרוט וישירות לתחנת ההזנה הבאה שאיילת ואליקו ארגנו. הם ירדו איזו מסלעה רצינית עם הג'יפ שלי והתמקמו בצל עץ והכינו לנו מרקים נמסים. פשוט מושלם.

משם עלינו אל רמת סהרונים, ירדנו בסינגל ממש יפה (במקום המסלול המקורי של הסובב, שדי גועל נפש שמגיע לחניון בארות) אל חאן סהרונים הנבטי. זה היה מאוד נחמד להגיע לשם מאחר ולפני שבוע סיימתי לקרא מאמר מאוד מעיין (עבורי!!!) של מחקר שנעשה על מחקר תילי האשפה של חאן בארות ואורחן מור הנבטיים.
משם המשכנו יוליה, והרונים לעבר נחל נקרות ופרסת נקרות. מסלול מיוחד מאוד זה לרדת לנחל, אחרי שטפון זה אפילו שווה יותר כי כל הדשדש (חלוקי הנחל הקטנים שטובעים בהם בהליכה, ריצה או נסיעה) מהודק כמו לרוץ על אספלט. כמובן שצריך לנווט בחכמה בין החלקים הקשיחים שעדיין לא הופרעו על ידי ג'יפים או שהם לא באמת דשדש אלא בעצם חול ואז לא משנה כמה גשם או שטפון יעבור עליהם והם יהיו טובעניים. מאוד מזכיר לי את הפעמיים האחרונות שעשיתי את דרכי הבשמים לאורך נחל נקרות ששם מדובר על ריצה של משהו כמו 22 ק"מ בדשדש הזה, כך שאם לא לומדים את אופן הריצה הזו תוך מציאת הנתיב הטוב ביותר, זה אומר – דרך ייסורים.

לאחר נחל נקרות הלכנו שניה להסתכל על הגבים של נחל רמון ואז המשכנו בטיפוס האחרון לסינגל יפיפה על הכרבולת והסכין של הר סהרונים עד לתחנה הבאה בחניון לילה נחל גוונים. שם אליקו ואיילת העלו את התחנה בעליה על מנת לחסוך ירידה ועליה חזרה למסלול.

שם אני סיימתי את המסלול. ירדתי לחניון הלילה ואספתי את אליקו והסעתי אותו לרכבו על מנת שיסע חזרה לביתו למעגל התמיכה שלו. ואז חזרתי לאסוף את הרצים שבדיוק סיימו את המסלול של היום הראשון בעין ילק היבש. משם נסענו נסיעה קצרה לגב ילק שלא היה ממש יבש, אבל מאחר וכבר היה חמש, והיה כבר קריר והשמש שקעה, התכנונים של חלק מהאנשים לעשות רחצה במים הקפואים של הגב, נגוזה.

לאחר החלפת בגדים למשהו יותר חמים, חזרנו כולנו למצפה – חלק עייפים יותר וחלק עייפים פחות, ישירות למסעדת הקצה. מקום קצת הזוי, עמוס באנשים אבל עם אוכל משובח שמתאים מאוד למי שרץ יום שלם בין 44 ל-62 ק"מ.

לאחר מכן חזרנו לדירה, עשינו מקלחות והתאספנו לחגוג לשלומי יומולדת עם בקבוק היין שהביא לרגל המאורע. את החגיגה עם מעגל התמיכה שלו הוא כבר יעשה למחרת בערב.

ויהי ערב ויהי בוקר – יום שני…

[הועתק מלמעלה] בשעה 5:00 השעונים בדירה החלו לצלצל להעיר את כולם לקראת יום מאתגר עם חוסר ידיעה מה הולך להיות. אני קמתי והתארגנתי לריצה כמו כולם (ידעתי שארוץ משהו) אבל לא באתי עם תכנון ברור איזה מסלול זה הולך להיות.
עשיתי את ההקפצה הראשונה של הרצים לנקודת היציאה למסלול לקיר האמוניטים ושן רמון (נקודת הזינוק) יצאתי לרכב, הפעם עם בקבוק מלא במים חמים כי ידעתי שהחלונות וכל הרכב מכוסים בשכבה עבה של קרח, להפשרת החלונות הקפואים. ביום שלפני נתקענו עם דלי הספונג'ה כל היום, אז רון הציע שבקבוק יהיה יותר יעיל הפעם.

הנסיעה לנקודת היציאה למסלול (עדיין בחושך) של חמשת המופלאים (ניר, קובי, טל, רון י. ושלומי) הייתה יחסית מהירה ולאחר ההגעה הם מיד (6:05) יצאו לדרך (יחד עם דורון, משה ורונן שהצטרף ליום זה).

יצאתי חזרה למצפה לחבור לאיילת ורון מ., שאמורים היו להיות התומכים הלוגיסטיים ואחראים על תחנות ההזנה במהלך היום. רון מ. הפעם לא רץ מאחר והוא התנדב עם הג'יפ שלו לאפשר את כל התמיכה של היום הזה – נדרשת עבירות של ג'יפ ונהג שמבין איך לעבור את המדרגות והאתגרים בדרך.

מאחר ועשיתי את מסלול הריצה הזה לפני כ-20 יום מבחינתי היום היה בעיקר עם שתי מטרות על – לתמוך לוגיסטית יחד עם איילת ורון ופה ושם לעשות ריצות אל עבר הרצים ועם אופציה לעשות חלק מהריצה שלא עשיתי עדיין מאיזור הר רמון לעבר המפגש עם כביש 171 (תחנה אחרונה לפני בור חמת).

לאחר שעברנו את הדרך שצופה לעבר זקיף רמון והר פיטם בה ראינו את הרצים בפסגתו, ירדתי לריצה קצרה (8:00) בעוד איילת ורון המשיכו בנסיעה. תוך זמן קצר מאוד הגעתי למקום בו הייתה אמורה להיות התחנה (1) ליד חניון לילה מפער פיטם. אז אני ואיילת גילינו אז עם מי באנו – רובינזון קרוזו הישראלי.
הג'יפ של רון מותאם לתמיכה לתחנות הזנה לאולטרות – שולחן מתקפל, כסאות מתקפלים, אפילו שולחן קטן, על הדלת האחורית של הג'יפ יש מתקן מתקפל לגזיה לחימום מים לקפה \ מרק, מחצלת, רשת צל עם מוטות, יתדות וגרזן אפילו לציונים שבנינו – יש גם דגל ישראל. הקמנו את התחנה, פרקנו את הציוד והמזון, הכנו את המקום לקליטת הרצים ואני יצאתי לריצה לעבר הרצים לפגוש אותם בדרך.

משם הרצים המשיכו וגם אנו בדרך לתחנה הבאה (2) בשביל נחל ערוד, ליד חניון לילה הר עידו. הקמנו את התחנה, הפעם מדוגמת יותר מהקודמת. סיימנו את ההקמה ואת הפריקה של הציוד והמזון ויצאתי לריצה עד להגעת הרצים בטיפוס להר שליד (10:45). לאחר כחצי שעה חזרתי מהטיפוס בדיוק להגעת הרצים הראשונים.

משם הרצים המשיכו לעבר הר עידו וגם אנו בדרך לתחנה הבאה (3) בכוון חניון מצפור ערוד, בחלק הדרום מערבי הקיצוני של המכתש (למרגלות הר רמון). הגענו למקום, הקמנו עוד תחנה מדוגמת והמתנו לרצים שהגיעו מהר מאוד (המרחק מהתחנה הקודמת היה קצר מאוד).

בשלב זה מאחר וההמשך הוא קטע שלא רצתי בו, לאחר התייעצות קצרה עם איילת ורון, שאמרו שיהיה להם מאוד קשה להסתדר בלעדי אבל יעשו מאמץ עילאי ויסתדרו 😊, יצאתי לריצה (13:30) עד התחנה הבאה במפגש כביש 171.
היה מאוד כיף, הריצה עוברת בעליה למרגלות הר רמון, עד לעליה לקרני רמון לאנדרטה לזכר נספי מעבורת קולומביה ילד עם אילן רמון ז"ל, ואז משם ריצה לאורך המכתש על הקצה (אני וויתרתי על הריצה על הקצה – אוהב את החיים) עד לכניסה לעבר השטח בריצה בנחל עם טראסות נבטיות עתיקות עד למפגש עם נחל ניצנה ומפגש עם כביש 171 (כשעה ריצה). שם חיכתה לנו התחנה הבאה (4) שרון ואיילת הצליחו לפרק ולהרכיב תוך זמן שיא. היה ממש כיף להגיע לתחנה הזו הפעם בנקודת המבט של רץ המוקיר תודה.

לאחר עזיבת אחרון הרצים, קיפלנו במהרה את התחנה ונסענו חזרה למצפה רמון על מנת להחליף רכבים, השארנו את הג'יפ של רון שם, העברנו את הציוד במהרה לרכבים שלי ושל איילת וחזרנו לבור חמת (נקודת הסיום) על מנת להמתין לרצים המסיימים ולהקפיצם חזרה למצפה רמון.

כשהגענו לנקודת הסיום של חניון בור חמת, ראיתי שני זוגות מבוגרים ממתינים שם עם כלב, הם שאלו אותי אם אני מהמשטרה. אמרתי שלא ושאלתי למה – "חזרנו מהמסלול וגילינו שגנבו לנו את הרכב" הם השיבו!

איילת כיבדה אותם ברוגלך שאפתה, רון נתן להם תה חם מהתרמוס שלו.
לאחר זמן מה הגיעה המשטרה שהם הזמינו, ולאחר בירור קצר השוטרים, ושיחה עימם על ריצה (מסתבר שהם רצים בעצמם, הם לקחו זוג אחד עימם לתחנת המשטרה של מצפה רמון לרישום המקרה. אנו הצענו לזוג השני שנקפיץ אותם עימנו לאחר שכל הרצים יגיעו. והצעתי להם גם שאקפיץ אותם למקום הלינה שלהם בבאר מילכה (ליד ניצנה).

בינתיים ניצלנו את הזמן לביקור בבור חמת, ולצילומים על רקע השמש השוקעת, בזמן מסויים חשבנו שנכנס לתוך החושך כי כבר התחיל להחשיך אבל עוד קצת זמן וכולם החלו להגיע, שלומי בראש ואחריו השאר, לקח לכולם עוד משהו כמו שעה להגיע, ולאחר שהגיעו כולם הקפצנו את כולם לדירה ואת הזוג המטיילים עם הכלב לפגוש את חבריהם.

אני כאמור חזרתי מהר לדירה, מקלחת מהירה (וחמה) ארזתי את הדברים ונסעתי לאסוף את שני הזוגות והכלב אל מקום הלינה שלהם. אמנם עיקוף של משהו כמו עוד שעה נסיעה (50 ק"מ) לנסיעה חזרה הבייתה, אבל אני מקווה שאם זה היה קורה לנו, או להורים שלנו, היו שם אנשים כמונו שהיו שם לעזר.