ריצה לאורך ההסטוריה ולאורך קו החוף מקיסריה לחוף דור

מסלול ריצה שעובר באחד מהמסלולים היפים יותר שיש בארץ וכולל מקומות מיוחדים כמו פסיפס הציפורים, האובליסק של הסירקוס המזרחי, מעגן הדייגים של ג'אסר, אמת המים, קו החוף הארוך והיפה ועתיקות חוף דור טנטורה

התחלת המסלול היא בקיסרייה החדשה. יש חניה על קו החוף שהיא חינמית למרגלות אמת המים.
בעבר חניתי גם ליד הספא של קיסריה, יש שם חניה אבל השער נפתח רק בשעה 5:00.

לא משנה היכן מתחילים הרעיון הוא לעבור במקומות המיוחדים שיש במסלול.

המסלול עצמו הוא מעגלי קווי. קרי – הלוך חזור על החוף פרט לסיבוב שעובר באובליסק הגרניט הענק.

ההתחלה היא צפונה לאורך קו החוף, יש כמובן אפשרות לנוע על החלק הפנימי יותר שקרוב לאמת המים המערבית. כן יש כמה אמות מים המובילות לקיסרייה (לא ידעתם – בטוח) כשנמצאים על האמה הגדולה והמוכרת תסתכלו מזרחה ותיראו עוד שתיים. בכלל מפעל המים של קיסריה הוא מרשים למדי ונראה עוד חלקים ממנו בחזרה דרומה מהמסלול.

אמת המים אוגרת את הדיונות שנושבות עליה ואפשר לעשות משחקים נחמדים שכוללים תמונות די יפות. חשוב לשים לב שהדיונות בלעו את גדרות הברזל אז חשוב לשים לא לא להשתפד על משהו שם.

לאחר כ-3 קילומטרים של ריצה על החול הקשה מגיעים למעגן הדייגים המיוחד של ג'אסר א-זרקא. פעם היו יותר כאלו אבל לאחר -48' די נעלמו (מסיבות שונות). לדעתי זה המעגן היחידי מסוגו שניתן למצא בחופי ישראל. גם הוא נמצא במצב של שינוי לאור הבניה המתוכננת באיזור.

ג'סר א-זרקא היישוב שוכן על רצועת כורכר לחוף הים התיכון שגובהה 5–20 מטרים מעל פני הים, שלמרגלותיה זורם הקטע התחתון של נחל תנינים, שמפריד בין היישוב לבין הים במערב. מדרום שוכנת קיסריה, ומצפון מעגן מיכאל והכניסה לשמורת הטבע נחל התנינים. במזרח גובל היישוב בכביש 2 (כביש חיפה – תל אביב). בסמוך לשפך הנחל, דרומית-מערבית לבתי היישוב, שוכן תל תנינים. פירוש השם ג'סר א-זרקא הוא הגשר (על הנחל) הכחול על שם הגשר שנבנה על נחל תנינים "אל-וואדי א-זרקא" (הנחל הכחול בערבית). יש לציין כי אין מדובר בגשר שנבנה ליד שפך הנהר לים, לקראת סוף המאה ה-19 עבור הקיסר וילהלם השני בעת ביקורו של הקיסר בארץ ישראל ב-1898 אלא הגשר של סכר טחנות הקמח שנבנה על ידי הביזנטים כמפעל מים עבור קיסריה. מקור

לאחר המעבר של המעגן מגיעים לתל תנינים ולאחר התל פוגשים את נחל תנינים וגשר האבן המיוחד שעליו. אנו חוצים על הגשר שנבנה במיוחד עבור ביקור הקיסר הגרמני בארץ ב-1898. הגשר עמד בהריסותיו שנים רבות ולאחרונה שוחזר ונבנה מחדש.

מראה הגשר לפני השחזור (מקור):

מכאן אנו רצים במסלול שהוא מיוחד אבל סוג של החצר האחורית של כביש החוף. יש פה פיקוח מסויים אבל אפשר למצא פה די הכל מהכל. רוכבי סוסים מהכפר הסמוך, משפחות עם ילדים שעושים ספורט מים מהכפר, סאפים ממעגן מיכאל, קורסי הכנה לצהל, קיאקים ימיים, גלשני מצנח ועוד מלא סוגים של פעילויות.
הריצה היא על החוף החולי הנמשך לאורך קילומטרים עד חוף דור והריסות הנמל העתיק. באפשרותכם בכל שלב לבצע סיבוב פרסה ולחזור.

המסלול עובר על החוף אבל יש מספר לא קטן של נחלים קטנים שיוצאים מבריכות הדגים של מעגן מיכאל. יש מצב שצתטרכו להרטיב את הרגליים. חשוב לדעת לאלו שממש מעוניינים להשאר יבשים.

המלצתי היא כמובן לפחות לעבור את האיים שמול מעגן מיכאל כמובן שאפשר להגיע עד דור, תל דור וטנטורה ולעשות סיבוב על התל ולראות את הנמל העתיק. אבל הגעה עד לשם תיתן מסלול של כ-30 ק"מ.

לאחר שמסתובבים חזרה לכוון דרום ועוברים את כל מה שעשינו עד כה, דרומית לאמת המים נכנסים לאיזור של קיסרייה העתיקה. ראשית נגיע למקום שאליו הגיעו כל אמות המים למן מגדל מוזר עגול (שלא ממש שוחזר) ותעלות מים שיוצאים ממנו.

ואז מגיעים לחפיר של העיר הצלבנית ולכמה פסיפסים. המסלול אינו כולל כניסה לעיר העתיקה (זהו גן לאומי בתשלום) אלא ממשיך בטיילת על החפיר בכוון מזרח ואז דרום לכוון האובליסק.

על מנת להגיע לאובליסק אפשר לאגף את השדות מדרום או להגיע מכוון השער של ההיפודרום. המסלול שאני נותן פה מגיע מכוון השער (בתמונה למטה).

אובליסק קיסריה הוא אובליסק גרניט אדום בגובה 12 מטרים (10.5 + 1.4 מ'), שהוקם בהיפודרום של עירו החדשה של הורדוס שנבנתה, קיסריה מריטימה. נראה שהאובליסק הוקם לאחר תקופתו של הורדוס, במאה ה-2 לספירה. האובליסק התגלה בשנת 1980, שבור בשלושה חלקים ונקבר בהריסות ההיפודרום. הוא שוחזר והוקם מחדש בשנת 2001. מאמר על השחזור של האובליסק מאמר נוסף ממסע אחר

לאחר הביקור באובליסק חוזרים לכביש וממשיכים לכוון פסיפס הציפורים.

פסיפס הציפורים:

רצפת הפסיפס השתייכה לארמון ביזנטי שהוקם בסוף המאה ה-6 או בתחילת המאה ה-7 ואשר שכן מחוץ לחומותיה של קיסריה העתיקה. הרצפה כסתה את החצר המרכזית של הארמון, אליה הוביל פורטיקו בצידה המערבי, וסביבה שכנו אכסדרה, חדרים וחצרות נוספות שגם בהם היו רצפות פסיפס. שטחו הבנוי של הארמון השתרע על פני כ-1,500 מ"ר ושטחה של האחוזה כולה היה כשלושה דונמים. הוא השתייך למשפחה נוצרית אמידה, אך לא נמצאו עדות או כתובת המעידות על זהותה. במבנה הייתה קומה נוספת אשר גם היא הייתה מרוצפת בפסיפסים, ואשר חלקים ממנה קרסו על בעת שהארמון נהרס בשרפה, כנראה בעת הכיבוש הערבי בשנת 640. קורות העץ של הקומה השנייה נשרפו, וחלקי הפסיפס שלה נמצאו מונחים על רצפת הקומה הראשונה. הפסיפס משתרע על פני שטח מלבני באורך של 16 מטרים וברוחב של 14.5 מטר. הוא כולל מסגרת שבה עוטרו עצי פרי עמוסי פירות גדולים ויפים, בין העצים עוצבו יונקים גדולים במצב תנועה. מבין היונקים מעוטרים אריות, נמרים, דובים, יעלים, כלבים, פילים, צבאים, שוורים, חזיר בר, סוס ועז.

משם ממשיכים חזרה לרכב.

מסלול

כאמור ניתן בכל שלב להסתובב ולחזור אז המרחק די תלוי בכם.

תיעוד המסלול – סטראבה