ריצה הסטורית אורבנית בפתח תקווה היא אם המושבות

ריצה בפתח תקווה מאפשרת מעבר בהרבה פנינות הסטוריות. הבעיה היא שלמרות ההסטוריה הרבה שלה במשך שנים כמעט לא נעשו עבודות שימור של מה שקיים ועל כן צריך ממש לחפש את ההסטוריה בריצה בעיר. ומוצאים לא מעט

https://tinyurl.com/PTUrbanRun

את הריצה התחלתי בשכונת אם המושבות הוותיקה מהדשא הגדול, כמובן שאין ממש הכרח להתחיל משם.

המסלול

מסלול נוסף שעובר דרך גן החקלאים

סקירה הסטורית אודות פתח תקווה (מקור)

פתח תקווה, מכונה גם "אֵם הַמּוֹשָׁבוֹת". נוסדה כמושבה ב-1878 והוכרזה כעיר בשנת 1937.
מקור השם "פתח תקווה" לקוח מספר הושע, פרק ב', פסוק י"ז
„וְנָתַתִּי לָהּ אֶת־כְּרָמֶיהָ מִשָּׁם וְאֶת־עֵמֶק עָכוֹר לְפֶתַח תִּקְוָה”

בשנת 1872 התכוונו אנשי החברה לקניית אדמת יריחו להתיישב בסביבות העיר יריחו, ובכך להגשים את הנבואה המוזכרת בספר הושע בהקשר לעמק עכור (כן זה שמוזכר במגילת הנחושת) הנמצא באזור זה. השם אותו בחרו המייסדים היה ביטוי לתקווה כי ניתן להפוך מקום מקולל ליישוב פורח.
בסופו של דבר רכישת הקרקע בעמק עכור לא התבצעה. חלק מאנשי הקבוצה המשיכו לחפש קרקעות לרכישה, וכך הגיעו לשפלה, רכשו את אדמות הכפר הערבי אוּמְלָבָּס וקראו למושבה החדשה בשם שתוכנן למושבה ביריחו – "פתח תקווה".

גם במקום זה נמצאה משמעות לשם המושבה, שכן בספר ישעיהו מוקבל עמק עכור לאזור השרון בו היא הוקמה לבסוף: ”וְהָיָה הַשָּׁרוֹן לִנְוֵה־צֹאן וְעֵמֶק עָכוֹר לְרֵבֶץ בָּקָר“ (ספר ישעיהו, פרק ס"ה, פסוק י').

ייסוד פתח־תקווה – תרל"ח (1878)
אדמת פתח־תקווה נקנתה בכ"ט בתמוז ה'תרל"ח, 30 ביולי 1878 והמייסדים עלו לקרקע אחרי סוכות ה'תרל"ט, כמושבה חקלאית. היא הייתה המושבה הראשונה במרכז הארץ. המושבה "גיא אוני" הקדימה אותה והוקמה עוד מספר שבועות לפני הקמת פתח תקווה, אולם מאחר שהידיעות על הקמת "גיא אוני" (ראש פינה) הגיעו באיחור קיבלה פתח־תקווה את הכינוי "אם המושבות".

מייסדי המושבה
הרב עקיבא יוסף שלזינגר שעלה לארץ מהונגריה התקבל בכבוד גדול על ידי מנהיגי "היישוב הישן", אולם לאחר עלייתו החל לחפש דרך שונה לקיום היישוב ודרש לצאת לעבודה ולחקלאות. יחד עם תלמידיו באי בית מדרשו, ביניהם ר' יואל משה סלומון, הקים את החברה וההסתדרות "חברת מחזירי עטרה ליושנה", אשר עיקרה היה כינון חברה יצרנית ודינמית המבססת את חייה על ערכי התורה ותחיית השפה העברית.
יחד עם דוד גוטמן ויהושע שטמפפר ניסה לרכוש אדמות בסביבות חברון ללא הצלחה. לאחר שגם ניסיונות לרכישת אדמות בסביבות יריחו לא צלחו, החליטו לרכוש אדמה באזור השפלה.
יחד עם הרב יואל משה סלומון רכש את האדמות שעליהן נבנתה פתח־תקווה, פיצלו אותן למאה חלקות ומכרו אותם ליהודים שרצו לעסוק בחקלאות. למייסדים הצטרפו אלעזר ראב שהיה שותף לגוטמן בהקמת אגודת "גאולת הארץ" בתרל"ו (יחד עם יוסף טריוויש ואברהם הורוביץ) ובנו יהודה ראב. הרב שלזינגר שימש גם כרבם הראשון של המייסדים במקום.

המתיישבים הקימו את ישובם על שטח אדמה שהם קנו מבעלי הקרקע של הכפר הערבי אוּמְלָבָּס, אשר גרו ביפו. הכפר עצמו היה כמעט ריק מאריסים, אשר רובם מתו או עזבו את הכפר בשל מחלת המלריה. האדמה נרשמה על שם דוד גוטמן, נתין אוסטרי, והסכם המכירה נחתם אצל הקונסול האוסטרי ביפו, וזאת על מנת להימנע ממצב של אי־מימוש העסקה, כפי שקרה לקבוצה בניסיון הרכישה הקודם של אדמות ליד יריחו. וכך ביום ז' בחשוון ה'תרל"ט – 3 בנובמבר 1878 – יצאו לפתח־תקווה לעבודה: אלעזר ראב ובנו, יהושע שטמפפר, דוד גוטמן ויואל משה סלומון.

התכנון הראשוני של המושבה היה מבוסס על השיטה לפיה תוכננה בניית מושבות הצ'רקסים בגליל. שתי שורות של בתים, שהיוו חומה כלפי חוץ. כאשר המשקים בפנים החומה ובמרכז בניני הציבור.

רחובה הראשון של פתח-תקוה היה רחוב חובבי-ציון והשני רחוב פינסקר.

במפת המושבה מ-1892 מסומנים הרחובות: רוטשילד, נחלת צבי, מונטיפיורי, ברון הירש, גוטמן ושטמפפר.

בשנת 1887 ביקר הברון רוטשילד בפתח־תקווה והסכים לקחת את המושבה תחת חסותו. 28 משפחות הסכימו לעבור לחסותו של הברון. הם מסרו לו את נחלותיהם ונכנסו לעבוד במשק הכללי של פקידות הברון תוך קבלת משכורת קבועה. הברון תרם לייבוש הביצות ולנטיעת עצי אקליפטוס וגידולים חקלאיים שונים. הברון סיפק לאיכרים סוסים וכלים חקלאיים. שאר המשפחות לא הסכימו לעבור לחסות הברון והמשיכו לקבל תמיכה מסוימת מחובבי ציון.

לאות הוקרה לתרומתו של הברון למושבה, הוקמה בשנת 1947 אנדרטה בצורת שער המכונה שער הברון בכניסה המערבית לפתח־תקווה.

עד שנת 1934 היו בפתח-תקוה 11 רחובות. שמות הרחובות אושרו. ב-1935 נוספו ארבעה רחובות נוספים. וב-1937 עם הפיכת פתח-תקוה לעיר, אושרו עוד 14 רחובות.

המושבה פתח־תקווה הייתה אבן שואבת לאנשי העלייה השנייה – פועלים בעיקר. האיכרים נעזרו בפועלים לצורך עיבוד השדות והמטעים, ביניהם ההדרים אשר באותה עת החלו לטעת במושבה, אבל העדיפו פועלים ערביים. המצב הביא למאבק על כיבוש העבודה, והחל משנת 1905 הגיעו למושבה למעלה ממאה איש, שעבורם העבודה לא הייתה רק אמצעי פרנסה אלא דרך להגשמת האידאולוגיה הציונית. בנוסף, היו התנגשויות עם איכרי המושבה שומרי המסורת, שכן רוב הפועלים לא נהגו בהתאם.

ראש העיר שלמה שטמפפר ובנו בנימין בפרדס שטמפפר בפתח-תקווה, שנות השלושים – מקור התמונה : נסרק על ידי ד"ר שי בן דב ממשפחת שטמפפר עבור ויקישיתוף

בתרע"א (1911) הוקמה חברת ההשקאה "פלשתינה", מפעל שאיבה מרכזי שספק מים לפרדסים שבסביבת המושבה. בית המשאבה מבטון ניצב על גדות הירקון, סמוך לכפר הבפטיסטים.

הרחוב הראשי של המושבה בשנת 1913 מקור התמונה: first pictures of Hertz Israel

1912

מלחמת העולם הראשונה
שנים אלה היו קשות לפתח־תקווה. לא רק שהיו קשיים בייצור החקלאי: משבר כלכלי קשה בהיעדר יכולת לייצא לאירופה את היבול, מכת ארבה שניחתה על השדות, גזירות של השלטון הטורקי ורדיפה של עסקני הציבור, אלא שתושבי המושבה התבקשו לקלוט את פליטי תל אביב ויפו שגורשו מבתיהם.
כחלק ממסלול הריצה של הירקון העילי יש הרבה מאוד אירועים לתקופת המלחמה והקרבות באיזור Ford In Summer (ראו ריצת הירקון העילי).

בניין העירייה הישן בפתח־תקווה

פרעות תרפ"א
בחודש מאי 1921 החלו פרעות ביהודי יפו, בהן נרצח בין היתר הסופר יוסף חיים ברנר. ימים אחדים לאחר מכן (ב־5 במאי), תקפו ערביי הכפרים יהודייה, פג'ה, ראס אל־עין ואחרים את המושבה. על הגנתה הופקדו אברהם שפירא וסגנו אבשלום גיסין. בוועד הביטחון היה גם עקיבא ליברכט.

בפרעות נהרגו ארבעה מתושבי פתח־תקווה ובהם גיסין וזאב אורלוב, על שמם רחובות מרכזיים בפתח־תקווה של היום. לזכרם הוקמה אנדרטה הנמצאת ליד בניין העירייה. אנדרטה נוספת לזכרם ממוקמת בגן הסמוך לבית "יד לבנים".

לאחר הפרעות ועקב התרחבותה של המושבה בעקבות העלייה, קיבלה פתח־תקווה מהשלטון הבריטי מעמד של מועצה מקומית ב־1921.

סלילת כביש בפתח תקוה

בשנת 1922 נפתחה תחנת הרכבת הראשונה בפתח־תקווה ברחוב פינסקר, פעלה בין השנים 1922 עד שנת 2000 (בעיקר כתחנת משא). באפריל 1957 הוחל בהקמת שלוחת רכבת ממסילת הירקון למפעל "עץ הזית" בקריית אריה, במימון חלקי של המפעל והיא נחנכה בפברואר 1958. המסילה הייתה בשימוש עד שנות ה-90 של המאה ה-20 (אפשר לראות שרידים שלה עדיין באיזור דרך אם המושבות ליד מתחם שלמה).

פתח תקווה, 1937, תצלום אוויר בריטי

במלחמת העצמאות סבלה פתח־תקווה מהתקפותיהם של פורעים ערבים מכפר קאסם והשומרון.

אחרי המלחמה סופחו לעיר אדמות הכפר פג'ה. חלק מתושבי הכפר עזבוהו בגלל התקפת האצ"ל ב־17 בפברואר, והיתר עזבו לאחר שההגנה הוציאה להם צו גירוש, במאי 1948. בתיו נמחו ביוני אותה שנה על ידי הקרן הקיימת לישראל, בהמלצת יוסף ויץ, ולאחר שאדמותיו הוכרזו נכסי נפקדים, סופחו לעיר.

• חוות תל מלאבס

חוות תל מלאבס הוא אתר רומי-ביזנטי הכולל מכלול גתות ומתקני עיבוד חקלאים. האתר היה ממוקם בפתח תקווה באזור לב הסביונים ושכונת אם המושבות. באתר נתגלו שרידים רבים מהתקופות הביזנטית והצלבנית, ביניהם מבנה מסיבי הבנוי אבני גזית המכיל גתות נוספות. ומבנה הכולל מטבח עם תנור שלם ומבנה שכנראה שימש כמחסן או חדר תפילה.

מראה האולם הגדול

תנור במצב השתמרות מצויין

תעלת ניקוז מקורה לאיסוף נוזלים

ארון קבורה בשימוש משני

החור שנחצב בארון הקבורה לצורך איסוף נוזלים

• תחנת הרכבת של פתח תקווה

תחנת הרכבת ההיסטורית בפתח תקווה הייתה תחנת קצה של שלוחת רכבת (כיום חלק ממסילת הירקון) שהתפצלה ליד ראש העין מהמסילה המזרחית ושימשה להובלת תוצרת חקלאית ומשאות מהמושבה לנמל יפו. השלוחה והתחנה פעלו עד שנת 2000.

מקור

העמסת פרי מתחם הרכבת, צלם ניסן בן נעם

• השוק העירוני

• המצבה – אנדרטת שער הברון

אנדרטת שער הברון היא אנדרטה שהוקמה ב-1947 בכניסה המערבית לפתח תקווה כהוקרה על תרומתו של הברון רוטשילד לפיתוח המושבה בסוף המאה ה-19.

האנדרטה נבנתה כהוקרה על פועלו של הברון רוטשילד למען המושבה בראשית ימיה. ב-1887 ביקר הברון בארץ ישראל ובמושבה פתח תקווה, והסכים לקחת אותה תחת חסותו. ב-1892 העבירו לרשותו 28 משפחות מאנשי המושבה את נחלותיהן, וקיבלו משכורת קבועה, כלי עבודה וסוסים מפקידי הברון. פועלו הביא לפיתוח החקלאות בנחלות אלו, נטיעת עצי אקליפטוס וייבוש ביצות. אך עם הזמן החלו תופעות שליליות כגון יחס משפיל של הפקידים כלפי המשפחות ותלות של התושבים בפקידים, ולבסוף ב-1901 ביטל רוטשילד את משטר הפקידות במושבות.

• בית הכנסת בית יעקב

בית הכנסת "בית יעקב" המכונה בית הכנסת הגדול, בית הכנסת נחנך בתרנ"ח (1898) שנקרא ע"ש אביו של הברון אדמונד ג'יימס דה רוטשילד, ועדיין משמש כאחד מבתי הכנסת המרכזיים בעיר. את בית הכנסת תכנן דניאל הכהן ליפשיץ. מעל הכניסה הראשית נמצא שעון ובו אותיות עבריות במקום ספרות. על קיר הכניסה קבוע שעון שמש מהיחידים הנמצאים בישראל.

בית הכנסת ב-1946 – מקור

• כיכר המייסדים

• בית מלון

• היקב

אחוזת לחמן, אשר נבנתה בשנת 1884 על ידי הרב אריה ליב פרומקין, היא הבית הראשון שנבנה במושבה המתחדשת פתח תקוה. האחוזה נקראת על שמו של בעל הקרקע, אמיל צבי לחמן, יהודי עשיר תושב ברלין. התמונה פורסמה בשנת 1899 בספר "מראה ארץ ישראל והמושבות" שיצא לאור על ידי ישעיהו רפאלוביץ.

• מצודת טאגרט

• בית השומר

אברהם שפירא, השומר האגדי של פתח תקוה, זכה לשלל כינויים: זקן השומרים, שיח' איברהים מיכה, האיש שהפך לאגדה ועוד. ​
ששמו יצא לתהילה ברחבי ארץ ישראל של תחילת המאה שעברה והוא היה מוכר בדמותו החסונה, קומתו הזקופה, לבושו המהודר, המקטרת שבפיו וסוסתו האצילה.

פרשת חייו מקפלת בתוכה את ההיסטוריה של המושבה פתח תקוה והיישוב היהודי הקטן טרם קום המדינה. אברהם שפירא נודע באומץ ליבו כשומר העברי הגאה של המושבה, לצד יחסיו המיוחדים עם השכנים הערבים.

אריכות ימיו הועידה לו תפקידים ציבוריים רבים ובמותו הוריש את ביתו למען העיר ותושביה שאותם כל כך אהב.

אברהם שפירא

שומרי פתח תקוה

• רהט שפירא – בסגולה

• בית הדפוס

בית הדפוס הוא אתר מורשת ברחוב חובבי ציון 14 בפתח תקווה ששימש בעבר בית דפוס עבור המושבה והתמחה בהדפסת הניירות לאריזת התפוזים.
סרטון על השימור של בית הדפוס

• בית גודמן-רוטברד

• בית פיק"א

• גן הנופלים והטנק

בריכת ההשקאה – השחיה

לימוד שחיה לילדי המושבה בבריכת השקיה

פרדס ויצברג

גבעת השלושה:

מקורות:

הארכיון לתולדות פתח תקוה ע"ש עודד ירקוני

המחלקה לשימור אתרים

מסלולים נוספים – מסלול רחובות מעידים

בעיר ישנם כארבעים רחובות ששמם בזיקה לשואה. המספרים את סיפוריהם של נספי השואה, אך גם את סיפוריהם של שרידי השואה

לוחמי הגטו