הצלבנים היו חברה אכזריים ורעים (בעיקר כלפי יהודים ומוסלמים) אבל ידעו לבנות מבצרים שולטים על האיזור שלהם. הריצה הזו עוברת בשתי פסגות של מבצרים כאלו החולשים על האיזור של המבואות המערביים של ירושלים. מבצר נבי סמואל ומבצר צובה (בלמונט). כמו כן בחווה החקלאית המבוצרת של אקווה בלה.
התחלת המסלול מאבו גוש, תחילה נעבור ליד הגן הלאומי עין חמד, בו ממוקמת החווה החקלאית המבוצרת – אקווה בלה (הבית של פים פם).
משם עליה למבצר צובה לתצפית מרשימה על האיזור.
משם ירידה לכוון עמק הארזים ומשם במעלה דרך שכונת רמות (על שם הישוב רמה מקום מגוריו של הנביא שמואל) עד לנבי סמואל (לקריאה נוספת על ריצה לנבי סמואל כולל סרטונים) לתצפית מרשימה על האיזור.
משם דרך שביל המעיינות בעליה למבשרת ציון ודרך מעיין נקופה חזרה לרכב.
כ-30 ק"מ
מסלולים שבוצעו על התוואי: 20, 18, 30
בשנת 1095 נפל דבר באירופה. האפיפיור אורבאן השני, נשא נאום שבו תיאר את סבלות הנוצרים במזרח מיד התורכים הסלג‘וקים, ואת הסכנה שנשקפה לממלכה הביזנטית מידם. הוא תיאר בהרחבה את חילול המקומות הקדושים לנצרות בארץ-ישראל, ובמיוחד את חילול קברו של ישו בירושלים. למעשה ביקש אורבאן השני להשתלט על קונסטנטינופוליס, בירת הכנסייה הביזנטית, ולצרף אותה לכנסייה הקתולית. מי שיצטרף למסע, הבטיח האפיפיור, יזכה למלכות שמים. דבריו של אורבאן השני לא נפלו על אוזן ערלה. רעיון כיבוש ארץ הקודש מידי המוסלמים עורר התלהבות בקרב המוני העם, וכבר בשנת 1096 יצא מסע הצלב הראשון מזרחה. שלוש שנים אחר-כך כבשו הצלבנים את ארץ-ישראל. ירושלים נכבשה לאחר מצור בן חמישה שבועות.
הצלבנים החזיקו מעמד בארץ-ישראל במשך כמאתיים שנה. הם הקימו בארץ מבצרים בנקודות אסטרטגיות, ובאמצעותם חלשו על הארץ מבחינה צבאית. למבנים המבוצרים היו שימושים שונים׃ מנזרים, בתי-חולים, בתי-מלון לעולי הרגל לירושלים, ומקומות מרגוע לבכירי השלטון הצלבני בארץ.
חלק מהמבצרים חלשו על מקומות חקלאיים. ידוע שהצלבנים הפעילו בארץ מערכת כלכלית פיאודלית, כמו זו שהייתה נהוגה במערב אירופה. שטחי הקרקע הכבושים חולקו והוענקו למשפחות האצולה. האצילים נהגו לבנות בשטחיהם מבנים מבוצרים. הם העסיקו את תושבי הסביבה בעבודות חקלאיות, והפיקו רווחים מרכושם.
עין חמד – אקוה בלה
"אקווה בלה" (המים היפים) – חווה חקלאית צלבנית ששוכנת בתוך הגן הלאומי עין חמד.
מבצר צלבני ושרידי חווה חקלאית – בחלקו הדרומי של הגן הלאומי ניצב מבנה מבוצר מהתקופה הצלבנית, ונראה שהוא שימש חווה חקלאית.
שליטי ממלכת ירושלים הצלבנית בנו מצודות לאורך הדרך לירושלים על מנת לשלוט על חופש התנועה לירושלים ולאפשר מעבר בטוח לצלינים בדרכם לעיר הקודש. בסמוך למעיינות הנובעים בהרי יהודה נבנו חוות חקלאיות לניצול המים להשקיה.
המבצר הוא מבנה מלבני גדול (36X27 מ‘) בעל שתי קומות. עובי קירותיו כשני מטרים. השביל מוליך לפתח הצפוני המקושת, שמאחוריו נמצאת החצר המרכזית. רצפת החצר הינה מאבן יסוד, וכך גם חלק מהקירות והספסל הצמוד לקיר. מימין ומשמאל נמצאים אולמות מקומרים.
גרם המדרגות מוליך מהחצר לקומה השנייה, ההרוסה בחלקה. ניתן להבחין בקמרונות המקושתים, שתמכו בתקרה שקרסה. מעל לפינה הצפונית-מערבית השתמר בחלקו מגדל פינה ובו חרכי ירי. מהמגדל ניתן היה לצפות אל תל-צובה, שבו שכן המבצר הצלבני בלמונט, שמבצר אקווה-בלה היה נתון לחסותו.
המבנה המבוצר נבנה בתקופת מלכותו של המלך הצלבני פולק מאנז'ו בין השנים 1140–1160 תקופה בה נבנו גם המבצרים בצובה ובאמאוס.
צובה
בלמונט (צרפתית Belmont – "הר יפה") הוא שרידי מבצר צלבני היושב בראש תל צובה שנבנה בתקופת שלטונו של המלך פולק מאנז'ו בין השנים 1140-1160.
המקום הוא תל ארכאולוגי עתיק המזוהה עם היישוב המקראי צובה, הנזכר לראשונה בתנ"ך כציון מקום ישובו של יגאל בן נתן מצובה (שמואל ב', פרק כ"ג, ל"ו). המקום יושב ברציפות החל מתקופת בית ראשון (1000-586 לפנה"ס) ועד התקופה הביזנטית (324-638 לספירה).
בתקופה הצלבנית בין השנים 1140–1160 לספירה בנו אבירי המסדר ההוספיטלרים על שרידי היישוב הביזנטי מצודה צלבנית שזכתה לשם בלמונט קרי ההר היפה. המבצר התקיים זמן קצר בלבד שכן לאחר קרב קרני חיטין שנערך בשנת 1187 ובמהלכו הובסו הצלבנים, נכנעו תושבי מבצר בלמונט לכוחותיו של צלאח א-דין, שהורה על הריסת המבצר.
במקום ניתן לראות כיום את שרידי הכפר הערבי החרב צובא, את שרידי המבצר הצלבני בלמונט, הכוללים חומה חיצונית הבנויה מאבני גזית, שהונחו על בסיס משופע חצוב בסלע, לחומות הצלבניות יש שמונה צלעות ואורכן 215 מטר. במרכז המבצר שרידי מגדל ובסיסי אמנות שתמכו את הקומה שמעל. זו שימשה, למגורי המפקד וחייליו. בקומת הקרקע יש גם שרידי מחסנים וגת מטויחת. בקיר המבנה הכיפתי הסמוך יש חריתה של סוס (או חמור), באבן אחרת ישנה חריתה צלבנית של צמח תלתני הפוך. המבצר מוקף בחפיר, כמו כן ישנה חומה פנימית עם מספר שערים, מנהרת מילוט, כנסייה, ובורות מים. מסביב לתל שרידים חקלאיים רבים, ובעיקר טרסות, מערכות מים וגיתות. עוד מצויים באזור קברים מימי בית ראשון.
מהאתר יש תצפית יפה על האיזור וניתן לראות את המבנה של נבי סמואל באופק מצד צפון.
נבי סמואל
נבי סמואל הוא שילוב מרתק של אתר עתיקות ואתר דתי שבליבו ניצב מבנה גדול מהתקופה הצלבנית ובו קבר שמואל הנביא. מהגג ישנה נקודת תצפית מן המרהיבות בישראל.
התצפית בגג פתוחה החל מהשעה 8:00 בבוקר
נבי סמואל (לקריאה נוספת על ריצה לנבי סמואל כולל סרטונים)
החפיר המערבי: באגף המערבי של המבצר הצלבני נראה קטע מחפיר המצודה, שמלאכת חציבתו לא נשלמה. גושי האבן הגדולים, המופרדים בחלקם מהסלע, מרשימים מאוד. המקום מייצר מעין מבוך שממש עושה חשק להיכנס ולהיעלם בו.
ציון קבר שמואל הנביא: מאז התקופה הביזנטית המסורת הנוצרית מזהה במקום את רָמָה, מקום קבורתו של שמואל הנביא. מסורת זו מקובלת על יהודים ומוסלמים כאחד. ציון הקבר נמצא במערה חצובה בסלע, מתחת למבנה המרכזי.
המבנה המרכזי הוא חלק מהכנסייה של המבצר שבנו הצלבנים במאה ה-12. באולם הכניסה נותרו הקמרונות והקירות המסיביים המאפיינים את סגנון הבנייה הרוֹמַנְסְקִי של הצלבנים. במבנה הכנסייה משולב מסגד מן התקופה הממלוכית (המאה ה-14). במבנה נעשה שיפוץ נרחב בראשית המאה ה-20.
מקום התפילה של המוסלמים הוא באולם שאחרי המבואה. מקום התפילה של היהודים הוא במערה שבה נמצא ציון קברו של שמואל הנביא. גרם מדרגות יורד אליה בצד אולם המבואה.
רובע מגורים מימי בית שני: בחפירות נחשפו שני טורי מבנים שהם חלק מרחוב ברובע מגורים גדול מהתקופה החשמונאית (מאה 2 לפנה"ס). המבנים השתמרו בגובה נדיר: כ-4 מ', וברובע משולבים גם מבנים מאוחרים יותר.
מתחת לשרידים אלו התגלו שרידי יישוב מהתקופה הפרסית (מאות 6-4 לפנה"ס), ובו טביעות "יהד" על ידיות של קנקנים – ממצא המרמז שהאתר היה מרכז מנהלי של פחוות יהודה. כן התגלו חרסים מימי ממלכת יהודה.
מקור – אתר הגן הלאומי
| שעות הפתיחה של אתר התפילה: ימים א‘-ד‘: כל שעות היום, למעט 2:00-4:00 . לפנות בוקר האתר סגור. ימים ה‘-ו‘: מיום ה‘ בשעה 4:00 לפנות בוקר עד יום ו‘ שעה לפני כניסת השבת. בשבת האתר פתוח. שעות הפתיחה של האתר הארכיאולוגי: בכל ימות השנה האתר פתוח בשעות 8:00-16:00 בעת שעון קיץ עד 17:00. בימי שישי וערבי חג האתר נסגר שעה אחת מוקדם יותר. הכניסה לאתר מותרת עד שעה לפני שעת הסגירה. |
יד אסא
אנדרטת יד אסא לזכרם של 14 לוחמי חטיבת הראל גדוד 106 ומפקדם רב סרן אסא יגורי. האנדרטה ממוקמת במרומי הישוב מבשרת ציון.
ב – 5 ביוני 1967, הטיל פיקוד המרכז על חטיבה 10, היא חטיבת "הראל" תחת פיקודו של אל"מ אורי בן ארי, להבקיע את המוצבים הירדניים, אשר איימו על הדרך העולה לירושלים, ולנתק את כביש גב ההר שמצפון לירושלים.
מוצב עבד אל עזיז, הצופה כיום על מרבית משכונותיה של מבשרת ציון, והחולש על הדרך לירושלים, היה מבוצר היטב. במוצב היו מספר בונקרים החולשים על אזור הלחימה וכן מספר תעלות קשר. חיילי המוצב הירדני טמנו שדה מוקשים צפוף בין המוצב לקו הגבול, כדי להקשות על הכוחות את ההגעה למוצב.
גדוד חרמ"ש 106, שכלל 3 פלוגות חיל רגלים, פלוגת טנקים, כוח הנדסה ופלוגה מסייעת יצא משטח הכינוס ביער חולדה ונע דרך צומת נחשון, רמת רזיאל לכיוון הקסטל, 5 לוחמים נפלו בכיכר שכונת מעוז ציון וכיום בלב כיכר המעוזים שוכנת האנדרטה לזכרם. הכוח המשיך בתנועה, לכוון מוצבי שייח' עבדול עזיז וחירבת א-לוזה, בשעה 17:00 עלו הטנקים של הגדוד לעמדות שולטות והחלו לירות על ביצורי המוצב. כוח שני ובו חיילי החרמ"ש בחיפוי טנקים התחיל בתנועה ליעד דרך מעבר צר שנפרץ בשדה המוקשים, תחת הרעשה ארטילרית של הצבא הירדני מעמדות בכפר הסמוך אל ג'יב.
עם רדת החשיכה עלה אחד הטנקים על מוקש וחסם את הדרך שנפרצה בשדה המוקשים. מספר הנפגעים בכוח התוקף עלה ומפקד פלוגה ט' – סרן אסא יגורי שהוביל את הכוח, הורה ללוחמיו לרדת מהזחל"מים ולהתקדם רגלית, תחת אש כבדה, אל היעד
.עם הפריצה אל היעד נלחמו חיילי הפלוגה בקרב פנים אל פנים עם לוחמי הלגיון עד לכיבוש המוצב בשעה 19:30. במהלך הקרבות נהרג סרן אסא יגורי ולאחר מותו קיבל את עיטור המופת, 14 חיילים נוספים נהרגו בקרב ו 42 נפצעו.
במסלול זה, פרט לאתרים ההסטוריים ישנם מספר מעיינות:
- עין צובה
- אחד ממעיינות הניקבה היפים ביותר בהרי ירושלים. הניקבה נעולה ולא ניתן להיכנס.
- עין מקלף
- בריכה ליד מעיין, מלאה ומזמינה. ליד נמצאו מספר שרידים של ישוב קדום
- עינות תלם
- מעיין ובריכת איגום – מלא בירוקת, לא הכי מומלץ לכניסה.
- מעין חנה
- המעיין נמצא בשטח הגן הלאומי, משמש כמקווה ליהודים שבאים להתפלל במקום.
- עין פטלים
- נביעה וברכת בטון, הבריכה מלאה ברובה בסחף משטפונות החורף, מאז הקמת גדר ההפרדה האזור די נטוש וסבוך והגישה לא נוחה.
- עין לוזה
- מעיין קטן בתוך מערה. ליד ברכת איגום גדולה והרוסה. אם ישופץ יהיה פינת חמד לא רעה.מעיין ובריכת איגום – מלא בירוקת, לא הכי מומלץ לכניסה.
- עין לילי
- מעין זעיר עם בריכונת עגולה. מעוטר בלכלוך ופסולת.
- בור עזיז
- בור מים מבטון. מים נקיים בגובה החזה בקיץ שאחרי חורף גשום.
- עין נקופה
- עין נקופה – מעיין ובריכה בצל עץ תות ענק במעלה נחל כסלון.
- עין המסייעת
- בריכה גדולה ששופצה לזכר נופלי מסייעת 7020 בג'נין במבצע חומת מגן. בקיץ המים לא מזמינים רחצה. קרוב לכביש 1. במקום ספסל פיקניק ושלט הסבר.
מסלול הריצה שבוצע
ריצה בחלק של עמק הארזים עד נבי סמואל וחזרה
ריצה וקצת הסטוריה - הסטוריה וארכיאולוגיה של ארץ ישראל דרך הרגליים 