מסעות ריצה בערים האבודות של הגליל

יש כאלו שנוסעים לבקר במרכז ודרום אמריקה לסיור בערים האבודות של המאיה, האולמק והאינקה. לא הרבה מודעים לעובדה שבגליל העליון יש מספר ערים אבודות מהתקופות הרומית והביזאנטית. חלק מהערים הללו נגישות יותר וחלק ממש לא. מסלול זה עובר בחלקן.

https://tinyurl.com/LostCitiesNIL

מסלול של 12 ק"מ הכולל ביקור בחורבת כוכים

מסלול

את המסלול התחלתי לתומי מהישוב שומרה. על פי המסלול המתוכנן חשבתי שהשער שמופיע במפה מאפשר מעבר אבל בפועל מדובר בשער גדול של מישהו שהשתלט על כל האיזור ויש שם כלבי שמירה אימתניים. דבר שכפה עלי לעלות בכביש עד למושב זרעית ולעבור דרכו אל הדרך המובילה לחורבת כוכים.

הדרך עצמה מאוד יפה ואילו לא היה המושב מקום של גידול תרנגולות, עם ריח בלתי נסבל, היה מאוד פסטורלי לעבור שם. לאחר מעבר בשער האחורי שמוביל לגבול הכביש מתעקת ימינה לתוך החורש. רשות שמורת הטבע כך אומרים השלטים עובדים על מנת להכשיר את המקום לביקור. נראה שממש יהיה מעניין.

על מנת להגיע לאיזור המקדש הרומי והסרקופגים יש לעזוב את הדרך ולהכנס לחורש. תוך זמן קצר מתגלים כמות מרשימה של מבנים שמכוסים כולם בעצים.
זה הזמן לשוטט במקום.

רוב הריצה מתבצעת על כבישים אז יש להיזהר.

מפת הערים האבודות של הגליל

מסלול 18 ק"מ שכולל ביקור בעיר הגדולה חורבת צונם ובמעיין הנעורים

גילוי נאות – לא רצתי את המסלול המסומן מטה וזהו תכנון להמשך

מסלול – יוצא משומרה

חורבת צונם

המערה ממנה נובע מעיין הנעורים… היא מערת קבורה

חורבת דנעילה

חורבת דנעילה היא אתר ארכאולוגי בגליל העליון. האתר נמצא ליד חניון נחל שרך, בתוך מתחם יער הילד היהודי. למקום מוביל כביש אספלט היוצא מכביש 899 (כביש הצפון), כ-100 מטר מזרחית ליישוב גורנות הגליל.

במקום נערכו חפירות ב-1984 וב-1986. ממצאי הסקר הארכאולוגי והחפירות שבוצעו במקום מעידים על כפר גדול ששרידיו המרכזיים משתרעים על פני חמישה דונמים.

נראה כי גרעין היישוב החל בתקופה הרומית והוא התרחב בתקופה הביזנטית. בתקופה הצלבנית והממלוכית האתר יושב מחדש והמבנים ומפלסי הרצפות הקדומים שופצו.

במקום נחשפו חמישה בתי בד לייצור שמן זית שעליהם התבססה כלכלת היישוב.

חורבת דור

במקום בריכת אגירת מים עתיקה עם מדרגות חצובות היורדות אליה. 8 סרקופגים (ארונות קבורה), 6 (לפחות) מכסי ענק של סרקופגים וחומת סוגרים . כנראה בית הקברות של הכפר (מעין מאוזליאום). ממזרח לבריכה בתוך היער שרידי בתים, קירות, משקופים. העלייה מדרום מקצה צפוני של מטע תפוחים. לאחר שעברתם בשער הכניסה (ראה תמונה מצורפת) לכו לאורך הגדר שמצד ימין. מקצה הגדר סיפרו 10 חיזוקי בטון של צינור המים, ואז פנו שמאלה לתוך סבך העצים. בהצלחה. היינו ולדעתי נכון להמשיך לאורך הגדר שמימין, עוברים שער נעול מימין ועוד כ- 15 בטונים מתחת לצינור ואז קל יותר לטפס שמאלה בניצב לשביל עד למעלה. יש רוג'ום על השביל שמסמן איפה להכנס לחורש

חורבת כסכס

משטח דריכה של גת במזרח, שרידי מבנים מאבני גזית וגוויל. בור מים מלא עם שקתות חצי חבית לידו. 4 בורות מים סה"כ שספרתי. מבנים, אבני סף, משקופים. נביעה בשקע קרקע מאה מטר צפון מזרח לחורבה, סבך פטל, עצמות פרות.

חורבת משמש

שרידי מבנים, אבני גזית, אבני סף, משקופים. שלט הסבר ליד הכביש, ישוב רומי ביזנטי מאות א'-ו' לספירה.

חורבת חרון

שרידי חורבה ממערב לנ.ג 606 בסמיכות ללולים של אבן מנחם.הללו נוגעים באתר החורבה. ח' חרון ממוקמת על קו העתק אבן מנחם -גבעת צחור וכמו חברתה ממערב בנויה מקרטון סנוני של תצורת "מנוחה" ששרדה בסמיכות לקו ההעתק.

כנסיית איקרית

איקרית (בערבית: إقرت) היה כפר ערבי נוצרי בגליל המערבי, שתושביו פונו ממנו במלחמת העצמאות ולא הורשו לחזור אליו לאחריה.

באזור איקרית הייתה התיישבות קדומה עוד מהתקופה הכנענית. הכפר היה אחד מ-19 הכפרים שנכבשו על ידי פרעה תחתמס השלישי.‏[1] בתקופת המשנה והתלמוד נמצא במקום היישוב היהודי יוקרת.[2] הכפר חרב לאחר התקופה הצלבנית, ויושב מחדש במאה ה-16. תושבי הכפר היו נוצרים קתולים, ועסקו בעיקר בחקלאות. בשנת 1945 מנה הכפר כ-490 נפשות. שטח הכפר, לפי נתוני מינהל מקרקעי ישראל, עמד על 16,012 דונם עד מלחמת העצמאות.

ב-31 באוקטובר 1948, במהלך מלחמת העצמאות, נכנס צה"ל לאיקרית במסגרת מבצע חירם ללא קרב. לאחר שבוע דרש צה"ל מהתושבים להתפנות מבתיהם; נציגי הצבא וגורמים פוליטיים ישראלים התחייבו בפני תושבי איקרית כי יוכלו לחזור לכפרם תוך פרק זמן של שבועיים.

בריכות שומרה

בשמורה נכללות שתי בריכות עונתיות, המחזיקות מים לרוב עד לחודש מאי ולעיתים גם מאוחר מכך.

בריכת שומרה (המערבית בין השתיים), שימשה כבריכת הכפר איקרית. הבריכה נמצאת בשטח מגודר בין מטעים ואין אפשרות גישה אליה, אך ניתן לראות שפע קנים סביב הבריכה עצמה.