לפני שלוש שנים בעודי נכנס בשערי העיר הנבטית החרבה בתומולכון בנגב הצפוני ויום לפני סיום ריצת דרכי הבשמים הנבטיות בישראל החלטתי שאתחיל להכין את מסלול הריצה שעובר בדרכי הבשמים הנבטיות שבירדן
מאיר שלו כתב בספרו בביתו במדבר את המשפט "למדבר אין זיכרון … הולכים למדבר כדי לשכוח". התנועה בדרכי הבשמים תמיד קסמה לי. התנועה בדרכי הקדמונים במדבר מחברת אותך לכל אותם שיירות שעברו שם. מאחר ותוואי הדרך לא ממש השתנה באלפי השנים האחרונות מכל פינה פתאום יש מצב שתראה אורחת גמלים נעה לה או שומרי מצד נבטי משועממים עד אין קץ.
בשנים האחרונות פועלים ארכיאולוגים, היסטוריונים ומדריכי טיולים להכשיר את המעבר בדרכי הבשמים שאבדו לאורך מאות השנים בישראל ובירדן. ביניהם אפשר להזכיר רבים ובמיוחד:
- פרופ' חיים בן דוד, הסטוריון חוקר דרכי המסחר במדבר,המכללה האקדמית כנרת
- ד"ר עוזי אבנר, ארכיאולוג, חוקר עתיקות המדבר, מרכז מדע ים המלח והערבה
- שוקה רווק ז"ל, סייר ומדריך ירדן, חוקר דרכים עתיקות בירדן ובנגב
- זיו שרצר, מנהל בית ספר שדה שדה בוקר
- יוני שטרן, מורה דרך ומנהל התיירות מרכז מדע ים המלח והערבה
האחרונים הוציאו בסביבות 2018 מסע פטרה לבין עבדת שכללו את המורדות המערביים מפטרה אל הערבה. מורדות שגמרתי אומר לבדוק כחלק מהיום האחרון של המסע. סיפור המסע שלהם מוזכר בכתבה הזו, וכן בסרטון זה.
בבואי לתכנן את ריצת דרכי הבשמים בירדן ניסיתי כמה שיותר להבחין לבצעה על תוואי דרכים אפשרי קדום ועל כן נעזרתי כמה שיכולתי במקורות מידע רבים, אם באמצעות מאמרים אקדמיים של חפירות ארכיאולוגיות, ספרי מסע מסוף המאה ה-19 וה-18 שחלקם יש ברשותי, ולקט מאמרים עדכניים שיצאו לאחרונה – ספר דרכי הבשמים 2020 (מקורות המידע).
כאמור, ריצת דרכי הבשמים הוא פרוייקט שאני עובד עליו כבר כמה שנים. בהתחלה התחלתי עם ריצה של דרכי הבשמים הישראליות (Israeli Incense Route Trail (IIRT)) בעיקר בקטע מאיזור צופר לכוון עזה. מאחר ודרכי הבשמים לא היו בדרך אחת ויחידה אלא במספר דרכים ולאורך השנים התאפיינה לא רק במעבר על הדרך אלא גם קביעת ישובים חקלאיים לאורכה. ישובים שניצלו את תוואי הקרקע בצורה מיטבית ולרוב כללו מפעלי מים מרשימים שניתן להבחין ביעילותם המרשימה עד היום בדמות סכרים שסכרו את המים כך שישקעו בעמק שנוצר כך שבאמצע הקיץ יש במקום צמחיה פורחת.
כאשר קיימתי ריצה ביום הרביעי של ריצת דרכי הבשמים הישראליות בחולות שונרה ובעודי נכנס בשערי העיר החרבה בתומולכון (רחובות בנגב) גמרתי אומר להתחיל לתכנן את הריצה בדרכי הבשמים בירדן. החלק המאתגר היה למצוא את האתרים השונים שבהן עברו הדרכים בירדן. לצורך כך קראתי מאות מאמרים אקדמיים וניסיתי לרכז עד כמה שניתן כל אתר שהיה לו חלק הסטורי מסוים בתקופה שבה הנבטים חיו. את כל הנקודות הללו ריכזתי באתר הזה.
בבואי לתכנן את המסלול בירדן הסתכלתי על כלל הדרכים שזיהיתי בממלכה האשמית של ירדן ובחרתי את הדרך שהכי התאימה מבחינת תוואי הריצה ונקודות העניין. איסוף המידע כלל מספר מקורות מידע עיקריים:
- נקודות יישוב, חאנים ומצדים
- בורות מים ומקומות איסוף מים
- מקדשים עתיקים
- מקצי ריצה בני זמננו למציאת מסלולים שאנו יודעים שמישהו כבר התנסה בריצת שטח בהם
- מסלול ההליכה חוצה ירדן הוא ה-Jordan Trail
כל אלו רוכזו במפה אחת גדולה ומשם בחרתי את המסלול המתאים ביותר.
עם כמה שניסיתי להיות נאמן לאמת ההסטורית היה חשוב לי לזכור שזו הפעם הראשונה שמישהו עושה מסע מעין זה. כמו כן, בשיחות שקיימתי עם חברות המספקות תמיכה לוגיסטית בירדן בין אם הן ישראליות או ירדניות היה מורכב למצוא חברה שתיהיה מוכנה לצאת מהשטאנץ הקבוע של סיור בואדי ראם באתרים הידועים וסיור בפטרה. במקרה הזה היה פה שילוב של מעבר מורכב ברחבי ואדי ראם וכן ריצה בין הואדי לבין פטרה והערבה.
המסלול שבסופו של דבר תוכנן הוא פשרה של 3.5 ימי ריצה על תוואי דרכי הבשמים וחצי יום של מעבר בוואדי סברה. המעבר בוודאי סברה הוא חלק משביל ירדן ונחשב מיוחד במינו ולכן למרות שאינו חלק מהותי של מעבר בדרכי הבשמים עדיין היה חשוב לי לבצעו. המסלול החלופי לאותו יום במקרה של גשמים שהיו אמורים להיות היא הדרך העתיקה (אחת מהן) שמגיעה לשער המערבי הקדום של פטרה הנכנס לסיק.
כך נולד המסלול של ה-JIRT:
Jordanian Incense Route Trail (JIRT) Run
דגל המסע:
כשבועיים לפני מועד היציאה המתוכנן של המסלול עשיתי טעות והחלטתי לתת בעיטה לסלע במסלול קוקו חוצה צפון. כף רגל שמאל התנפחה והתחלתי במחשבות כפירה של ריצה עם נעל רגילה ולא בר-פוט. לאחר שבוע של מנוחה וביצול רציני של הרגל הנפוחה, הגעתי למצב שיכולתי לרוץ על הרגל אבל עם כאב קל בכרית כף הרגל הקדמית, שלא בטוח שתשרוד מרחק של 50 ק"מ יומיים. לכן יום לפני הריצה פניתי לאופיר וביקשתי ממנו שיביא עימו נעל בלאי שיש לו של Hoka ואני הבאתי אחת נוספת של Altra שיש לי. מאחר ואנו נוסעים לירדן, אילו נעלי ספייר שאביא עימי, אלו האפשרויות שיהיו לי במקרה הגרוע ולא אצליח לעמוד בריצה על הרגל הפצועה. ג'יפ הליווי יכול לסחוב הכל! קיוויתי שלא יצטרך לסחוב אותי במקרה של כאב רב מידי…
לצורך התכנון של המסע הקמתי מספר דפים בבלוג שלי שכללו את התוכנית הכללית עם כלל מקורות המידע שיש על מסלולים בירדן ומסעות קודמים ומסלולים. חשוב היה לי לתעד את המידע עבור כל מי שיחליט לעשות את המסלולים הללו בהמשך. שוקה רווק פעם אמר בראיון ששאלו אותו אם הנגשת דרכי הבשמים לא יהרסו אותה והוא אמר משהו בסגנון של – דווקא דרך שלא משתמשים בה נהרסת, ודרך שמשתמשים בה מתוחזקת. בין הדפים שהקמתי למסלול לכל יום יש דף ייעודי עם כל המידע שמצאתי על אותו יום והתכנון לאותו יום כולל המסלולים.
המסלול היה כבר מוכן לביצוע לפני שנה והתכנון היה באמצע דצמבר 2021 לקיים את המסלול. פניתי לחברי דורון ווינפלד וסיפרתי לו על תוכניתי לבצע את המסלול כפי שקיימתי את הראשון בארץ לבד. הוא חשב שזה מאוד מורכב לביצוע לבד ואמר לי שאם אדחה בשנה הוא יצטרף. לאחר הפצרות המשפחה שביקשה שלא אצא לבד לאתגר זה, נעתרתי ודחיתי את היציאה למסלול בשנה.
לקראת היציאה השנה קבעתי את המועד על פי המועד שהיה נוח לדורון ומשם פניתי לכל מי שהכרתי וגם בקבוצות ריצה שונות כולל הקבוצה שבה אני מעדכן על ריצות היסטוריות, והצעתי להם להצטרף למסע. ההנחה הייתה שאם אני יוצא כבר עם כל הלוגיסטיקה, 2 אנשים או עשרה לא ממש ישנה.
בנוסף היו מספר מתעניינים ממדינות נוספות שהייתי בקשר עימם כחלק מההכנה של הדרך בשנה שחלפה – שניים מאיחוד האמירויות, אחד מערב הסעודית, אחת מסרי לנקה, שני ירדנים וקפריאסי אחד – מזרח תיכון חדש. אפילו עברה מחשבה לבדוק עם המשרד לשת"פ אזורי. הצלחתי לשמחתי להביא גם את יוסי שמתאמן למרוץ בסהרה אז זה יכול להיות אימון טוב עבורו ואופיר ורדי שבא לא רק עם היכולת לגמוע מרחקים מרשימים אלא גם הוירטואוזיות שלו במסלולים שלא באמת קיימים ויכולת תגובה למקרי קיצון ובלת"מים. היו מתעניינים נוספים מישראל אבל לצערי לא הסתדר להם להגיע מסיבות שונות. כך יצא שבסופו של דבר יצאנו קבוצה מאוד מצומצמת – 4 במספר. אני מבחינתי ידעתי שזו הפעם הראשונה שאבצע את המסלול אבל לא האחרונה (תהיה לפחות עוד פעם אחת נוספת).
הבאתי עימי פרט לנעליים נוספות ציוד שישלים את אפשרויות התזונה של המשתתפים, מאחר ולא ידעתי בדיוק מה נקבל מהירדנים, כך נולדה לה מזוודת תחנת ההזנה שהכילה אבקות היפוטוניות ואיזוטוניות, שוקולד השחר, לחם ללא גלוטן, צ'יפסים, במבות ושערות חלבה. החברה גם ארגנה לנו בנוסף בקלאוות ועוד מיני דברים טובים, בננות, תמרים צ'יפסים מקומיים קולה (זירו – לתרעומת הרצים שדרשו שלמחרת יומרו בקולה רגילה).
יום 0 – יום שלישי (החציה לירדן):
חצינו את הגבול לירדן בשעות הצהריים והייתי בטוח שיהיה מפוצץ. היה ריק לחלוטין. מאחר וזה היה יום שני, יום חול, המעבר היה ריק ועברנו תוך שניה, מיד אחרי שהקצין במעבר הגבול בדק את הגרעינים השחורים שאופיר הביא עימו, בחושבו בטח למה מישהו יביא גרעינים שיש כאלו טובים שם…
לאחר החציה חיכו לנו רכבים מורשים להגעה לגבול שהעבירו אותנו לביתו של באסיל שכיבד אותנו בקפה ולאחר סקירה של הציוד והמזון יצאנו לכוון ואדי רם.
בדרך כמובן שביקשתי לעצור במקום הקבוע – תחנת רכבת הרכבת החיג'זית והתצלום קבוע עם הקטר רכבת הקיטור. משם המשכנו הלאה לכיוון הקאמפ והגענו אליו באזור ארבע וחצי חמש, לקראת הדמדומים.
בזמן שהמתנו לקבלת החדרים בעודנו קובעים עם באסיל את השעה מחר בבוקר שנצא לדרך – מסתבר שנתקלנו בבעיה הלוגיסטית הראשונה – בעל המלון (עאבד – בדואי מבני המקום) אמר שמי שרשאי לנהוג בתחומי השמורה הוא רק נהג מקומי מהשבטים באיזור. מיד יצרתי קשר עם אלונה וביקשתי שיפתרו את הבעיה. זו הרי הסיבה העיקרית שאנו לוקחים חברה מקצועית שתפתור את הנושאים המקומיים. סגרנו עם באסיל את השעה בה יגיע לאסוף אותנו להקפצה לגבול הסעודי לנקודת ההתחלה והוא נסע בחזרה לביתו בעקבה לחגוג עם אשתו את יום הולדתה שחל באותו יום.
קיבלנו את החדרים, ובתום התארגנות מהירה רצנו לתצפית הקרובה שנמצאת מעל המלון לראות את השקיעה מבעד להרי הואדי המרשימים.
היום הסתיים בהתארגנות לריצה של מחר, על כל הציוד וכן סעדנו בארוחת ערב שהייתה באמת מפתיעה שהתאימה לדיאטה המורכבת של הרצים הטבעוניים, הצמחוניים, אלו שלא אוכלים גלוטן או שותים חלב פרה.
יום 1 – יום רביעי (ריצה מהגבול הסעודי עד לאמצע ואדי ראם):
קמנו מוקדם לפגישה עם באסיל שהגיע כבר להעמיס את הרכב עם מזוודת תחנת ההזנה. הבעיה שהייתה עם האישור לנהוג בשמורה נפתרה באיזו דרך שעוד נבין את מגבלותיה בהמשך אבל מבחינתינו בורות זו ברכה.
בפעם הקודמת שהייתי בואדי ראם עם המשפחה ביצעתי ריצת הכנה בבוקר לבדוק את השטח ולהבין מה אני צריך לעשות הן בתקשורת מול המקומיים מה עלי להיערך מבחינת אישורים ולוגיסטיקה והן מבחינת עבירות של השטח. מאחר ועברתי מספר דיונות בגבהים של מאות מטרים שלא ניתן לעבור אותן עם רכב שטח, הכנתי מבעוד מועד נקודות ציון (נ"צ) אליהן הנהג יצטרך להגיע ולהקים תחנת הזנה.
כל המידע הזה נמצא בתיק המסע שהכנתי כולל קישור לגוגל מפות וכן אפשרות למצא את הנ"צ במפה ללא תקשורת אינטרנט. ורדי גם הראה לנו את היכולות המתקדמות של שימוש במפה שניתן להוריד לה את כל המידע ושתיהיה לא מקוונת באופן מלא (למידע נוסף – ראו עזרים לתכנון ריצות).
כשיצאנו ביום הראשון לריצה חלק מההסבר לבאסיל הייתה כיצד למצוא את נקודות הציון. קבענו את נקודת הציון של התחלת המסלול ונסענו תחילה בכביש ואז בשטח לכוון הנקודה. נקודה זו נקבעה כהקרובה ביותר לדרך המגיעה מערב הסעודית אל לא קרוב מידי לגבול.
בדיעבד לימים הראשונים המפה ונקודות הציון לא היו נדרשים, כי מסתבר שחששותיי למעבר הדיונות, לא היה רלוונטי כי באסיל עבר כל מכשול שהטבע או האדם הקים לו, ואם לא במסלול שלנו במרחק סביר של 500 עד 1000 מטרים.
עדיין עצרנו רק בתחנות ההזנה שקבענו מראש ולא כל שניה, אבל זה היה מאוד טוב לדעת שאם מישהו מרגיש חלש יכול בכל שלב כמעט לעלות להסעה.
הגענו לנקודת היציאה למסלול. מבחינתי התחלת הריצה הייתה סוג של קתרזיס, שלוש שנות תכנון התנקזו לרגע אחד של התחלת הריצה במסלול של היום הראשון (אפשר לראות בסרט). ההתרגשות גם כללה חשש ותקווה שכל התכנון שקבעתי יתממש עם כמה שפחות בלת"מים.
הריצה במדבר העצום שקרוי ואדי ראם אינה ברורה מאליה, מי שמגיע למקום בפעם הראשונה חווה את המדבר בצורה הכי יפה שלו. הרים גבוהים עשויים מאבן חול המזדקרים מבעד לחולות, אתה רץ ומעליך כמה מאות מטרים של הר. בחלק מהמקרים יש דיונות ענקיות שהרוח העיפה את החול במורד אחד ההרים, זה מאפשר לאחדים במקרה הזה דורון ואופיר לעלות במעלה הדיונה עד כמעט פסגת ההר במשך 20 דקות ולרדת בריצה תוך דקה וחצי.
המדבר נמשך לאורך קילומטרים, אבל המדבר אינו חד גוני, הקרקע אינה רק חולית, אלא סילעית, לעיתים אתה נע בערוץ של נחל ולעיתים על רמה, ופתאום אתה מגיע לסלעי חול ענקיים שמבצבצים מהחול ומאפשרים לך לטפס עליהם לראות את כל הסביבה, ההרים כה גבוהים שלעיתים לא ניתן להבין האם הם הר אחד או שרשרת הרים. והחול כאשר הוא טובעני אתה מרגיש ממש טובע בו, לכן קניתי בעוד מועד לכל רץ זוג גייטרים של דקטלון שימנעו את כניסת החול בדיונות.
לפני הרכישה התייעצתי עם דודו דנו שרץ עם גייטרים בחולות מדבר נמיביה לאיזה גובה מספיק הגייטר. אני יכול לומר באופן ודאי שהרכישה הזו הייתה בהחלט מוצלחת לריצה בואדי ראם ובמקרה שלי גם לשאר הימים.
אחד מאותם גשרים גבוהים שנמצאים באיזור, פה הייתה לנו תחנת הזנה.
לקראת שעות אחר הצהריים של המסלול החלו מספר טיפות גשם לרדת מבשרות על סערת הגשם שפקדה את האיזור בלילה. המאהל התגלה כמשהו מאוד עמיד מבחינת הגשם והרוח שהייתה.
סרטון של היום הראשון לריצה
Route, Strava, Alternative Routes
Starting point
29.447944, 35.719944
Aid station [11km]
Near Sahara Rum Glamping
29.460611, 35.620694
Aid station [24km]
Near Burdah Rock Bridge
29.473250, 35.504917
Aid station [32km]
Near Mushroom Rock near Wadi Rum Palmera Camp
29.525806, 35.479556
Aid station [41km]
Near Yasmina Luxury Camp 29.609556, 35.481722
Ending point
Luxury Rum Magic camp
29.638037, 35.503904
יום 2 – יום חמישי (ריצה מאמצע ואדי ראם לעבר העיר הנבטית חומיימה עד עובסייה):
יצאנו בבוקר קצת מאוחר לאחר שנהג הליווי התעכב עקב קושי להגיע למקום הלינה עקב הגשמים הרבים שירדו בלילה באיזור. יצאנו לדרך בזריחה לכוון צפון מערב והדרך הייתה הרבה יותר נוחה לריצה כי הגשם הידק את החולות והדיונות. במקום לשקוע הריצה זרמה בצורה מהירה יחסית.
לאחר שעברנו את הכביש הצפוני של הואדי חצינו את מסילת הברזל של הרכבת החיג'אזית לשרידי שלד גמל שהיה שם, אגם מלח ענקי ומצודה צרפתית שנבנתה כאתר צילומים לסרטים באיזור.
המשכנו לתחנת הזנה ראשונה בקילומטר ה-15, ובהמשך בקילומטר ה-24 דרך מדבר רחב ידיים והרים בצבעים משתנים. מסתבר שהסידור שהוסכם עליו הוא שבאסיל לא חונה באיזור של הבדואים המקומיים באתרי התיירות כמו גשר האבן הגדול ועוד. התרחקנו קצת מהנקודות האלו וקיימנו את תחנות ההזנה במקומות הפחות ברורים ודווקא לא פחות יפים.
שם הגענו לגשר האבן הגדול ואופיר ודורון עלו עליו.
בהמשך עברנו בקילומטר ה-34, את כביש עקבה-עמאן עם רוח פנים של 15 קשר ויצאנו רשמית ממדבר ואדי ראם אל מדבר חומיימה.
בקילומטר ה-44 הגענו לשרידי העיר הנבטית העתיקה חומיימה למרגלות ארמון של המלך עבדאללה.
משם המשכנו לעבר סיום המסלול היומי בקילומטר ה-50 בכפר עובסייה.
משם באסיל לקח אותנו לחומיימה החדשה. מעבר קצר בסופר המקומי ופגשנו בטנדר מקומי שמוביל אותנו לאירוח המתוכנן אצל בדואי מקומי. אנחנו מגיעים, למתחם שנראה כמו מתחם של דאע"ש, אני שרגיל שלירדן יש את הקצב שלה לא ממש טרוד בנושאים השונים אבל אופיר אומר לי שיש התלחששויות ולדעתו אנו לא נישן שם היום. באסיל נתן לנו לדבר עם מוחמד המארגן הירדני שמסביר שאנחנו לא בטוחים שם ושהמקומי לא מעוניין לארח ישראלים. הוא שייח איסלמיסט ויש פה התנגשות בין העובדה שבדואי אמור לארח כל אחד, גם את האוייב שלו, אבל זה לא בטוח לנו.
הפתרון שהם מצאו הוא שניסע להתארח בבית של באסיל שיש לו בואדי ראם. באסיל פינה את אח שלו מהבית, סידר לנו את הסלון עם מזרונים, ובזמן שאנו התקלחנו נסע לקנות צידה לבשל לנו ארוחת ערב. לא הכי נוח, קצת צפוף אבל זרמנו.
ביום ה-0 מוחמד אמר לנו שהעלות אינה כוללת את הטיפ לנהג, ואללה, כבר אז הבנו שצריך לתת לו ואחאד טיפ.
אומרים שאדם ניכר בכיסו, כוסו וכעסו. ואני מוסיף באסיל ניכר באופן שבו התמודד בעת משבר מול החברה שסגרה את הפתרון המוזר הזה שידעה מראש שאלו ישראלים ועדיין לא סגרה את זה סופית. כנראה לא רק בישראל יש את תרבות ה"יהיה בסדר". הסתדר לא רע אבל בזכות באסיל. להלן בעיה לוגיסטית שניה.
בדרך מחומימה העתיקה לעובסייה עברנו במאהל שערוך ללינה של מטיילים על שביל ירדן. השייח של המאהל יצא לקראתינו כי חשב שאנו באים אליו. בדיעבד אולי היה צריך להגיע לשם. טוב בפעם הבאה …
סרטון של היום השני לריצה
Starting point
Luxury Rum Magic camp
29.638037, 35.503904
Aid station [15km]
29.737000, 35.451667
Aid station [24km]
Giant rock bridge
29.810361, 35.454389
Aid station [35km]
Road crossing south 1.5 km south of new Humeima
29.885850, 35.393823
Aid station [45km]
Ancient Humeima /Auara
29.950455, 35.345764
Ending point
Abbasiya (Ancient Humeima /Auara)
29.984333, 35.373972
יום 3 – יום שישי (ריצה מעובסייה עד פטרה וואדי מוסא):
למחרת בבוקר קמנו מוקדם כדי שנספיק גם הנסיעה הלא צפויה חדרה יותר משתוכנן לעובסייה, כולל הטענת כלל הציוד חזרה על הג'יפ. מסכן באסיל עשינו לו מסלול טירונות סיירות 07 . קמנו בחמש והטענו את הרכב לצלילי קולות המואזין של הכפר.
הגענו לעובסייה ועברנו קצת את הכפר על מנת לא להפריע לתושביו והתחלנו את הריצה.
הנושא הלוגיסטי השלישי היה שנדרש למי שמגיע משביל ירדן לפטרה לא דרך השער הראשי שיהיה לו כבר כרטיס. לכן נתנו לבאסיל את הדרכונים שלנו, הוא נסע לפגוש את נציג החברה בואדי מוסא שם רכש את הכרטיסים עבורינו וחזר לפגוש אותנו בקילומטר ה 15. נושא מורכב למדי ולא ממש ידענו אם נצליח באמת לחבור אליו. נתנו לו את הפרטים לאן צריך להגיע וקיווינו שהכל יהיה טוב.
היום השלישי של ה-JIRT היה אמור להיות אחד המורכבים עקב שלושה קטעים:
הקטע שיוצא ממדבר חומיימה לעבר רמת ואדי סברה שכולל ריצה בעליה של 400 מטרים. אז מהקילומטר ה-15 ריצה על כביש ארוך (17 קמ) בירידה תלולה עד לכניסה לואדי סברה. דרך משעממת ביותר.
הקטע (20 קמ) של המעבר בואדי סברה שנחשב יפה מאוד עד לפטרה כולל עליה למקום הקרבת הקורבנות של העיר (high place) עם תחזית של גשם קל בסביבות 12 בצהריים. לצורך הקטנת סיכונים (להקדים מעבר בואדי לפני הגשם) וחסכון רצנו את החלק של ה-15 הראשונים ואז נסענו את ה-17 הבאים ברכב הליווי עד הכניסה לואדי.
בקילומטר ה-15 באסיל הגיע עם הכרטיסים!
הריצה בואדי מרשימה מאוד וכוללת בעיקר ריצה בתוואי שכולל הרבה צבעי אדום עם הסלע הייחודי לפטרה וצוקים גבוהים מאוד.
הריצה אינה בואדי אלא בשבילים מעליו שמידי פעם חוצים אותו. אין ממש סימון לאורך הדרך אלא הרבה סימונים של רוג'ומים ויחד עם המפה בשעון ניתן לנווט יחסית בקלות.
לאחר כ-8 קמ הגענו לחומה ושער המזרחי של פטרה על ואדי סברה שכללה מקדש שהתמוטט לואדי עם כותרות עמודים מרשימות ותיאטרון חצוב בסלע ההר, עדות לחיים השוקקים שהיו שם בתקופה הנבטית והרומית). שם כבר פגשנו קבוצת מטיילים ויצאנו מהאיזור הבעייתי של גשם אפשרי. כמובן שכל חששותי התבדו ולא ירדה אפילו טיפת גשם.
משם המשכנו מעלה מעלה לכניסה לאיזור הקברים של פטרה (לא לחלק הראשי שנעשה מחר) ועליה במדרגות תלולות למקום הפולחן והקרבת הקורבנות. ואז לעבר הכניסה המזרחית לפטרה ומרכז המבקרים. ברור שאף אחד לא באמת בדק אם יש לנו כרטיסים, אבל עדיף לא להתפס בלי.
מסלול קשה, מיוחד, ואפילו מורכב לעשות בריצה יחפה.
היה מ ד ה י ם…
סרטון של היום השלישי לריצה
Route, Strava, Alternative Routes
Starting point
Abbasiya (Ancient Humeima /Auara)
29.984333, 35.373972
Aid station [15km]
30.097999, 35.364176
From this station to the next the Jeep escorts the runners on the road
Aid station [31.5km]
Wild Campsite – Gaa' Mreibed
30.222387, 35.367391
Ending point
Petra Tourist Information Center
30.324611, 35.467944
יום 4 – יום שבת (ריצה ברחבי המטרופולין של פטרה):
היום הוא יום "מנוחה" מריצת דרכי הבשמים ויצאנו לרוץ בסביבות המטרופולין העתיק של פטרה.
יש מלא מקומות שאני, בפעמיים שהייתי במקום, מעולם לא הגעתי אליהם, אבל הפעם בתכנון משולב של מסלול שלי עם תוספות מרשימות ביותר של אופיר הגענו לכל מה שקיים ועוד. נכנסנו לאתר ואף אחד לא שאל אותנו על מדריך או לא (רשמית מתחת ל-5 לא צריך) אבל הש"ג לפעמים מגדיל ראש (כמו שיהיה ביום למחרת). התחלנו בריצה בסיק דרך שער הכניסה הקדום של פטרה ופשוט המשכנו. רצנו לאורך הסיק, עד לקבר האוצר, עברנו את העיר המרכזית והמשכנו מעלה לעבר המנזר המרשים. הצלחתי בעורמה להתל באופיר שחשב שהמנזר זה איזה חור קטן בקיר ולא המונומנט המרשים שהוא. באדיבותו של אופיר עלינו לכל תצפית אפשרית על הערבה וגם כאלו שלא ידעו שהן כאלו, והמשכנו בשביל מרשים למדי לכוון צפון לעבר פטרה הקטנה. מסלול שרק מעטים מגיעים אליו.
התחזית הרשמית אמרה שיהיה גשם אבל כמו אתמול לא ירדה טיפה.
במשך 7 שעות עם 34 קמ וטיפוס של 1200 מטרים הגענו לכל מקום אפשרי: לקבר האוצר, למנזר, הדרך המתפתלת בהרים עד פטרה הקטנה, עליה לארמון המלך ועוד. היה יפה מאוד.
מחר היום האחרון למסע בירידה לערבה עד קו אורחן מור.
סרטון של היום הרביעי לריצה
Starting point
Petra Tourist Information Center
30.324611, 35.467944
Aid station [16 km]
Little Petra Parking
30.375250, 35.452056
Ending point
Petra Tourist Information Center
30.324611, 35.467944
יום 5 – יום ראשון (ריצה מפטרה לכוון הערבה וקו רוחב אורחן מור):
היום החמישי ואחרון של המסע, נחשב כהקשה ביותר עקב המרחק הגדול ביותר ללא תמיכה של תחנת הזנה או סיוע לוגיסטי. ניתן לפגוש את הג'יפ רק בקילומטר ה-38 למי שעושה את המסלול שכולל את קבר אהרון, בערבה. זה אומר לסחוב כמות מים מספקת לטיפוס להור ההר (קבר אהרון) לטיפוס כולל של 800 מטרים ולירידה לערבה על דרך הבשמים העתיקה בירידה כוללת של 1600 מטרים.
היום התחיל בבלת"מ. תכננו להיכנס לשמורה של פטרה בשש עם הפתיחה, לעבור מהר את הסיק (הואדי שמוביל אל העיר מהעיר החדש ואדי מוסא שם כל המלונות) ומהר לכוון מערב בדרך להור ההר, כך מסתבר שלאור קיצור שעות האור הוחלט לפני שבועיים לשנות את שעת הפתיחה לשש וחצי וביעילות ירדנית הגיונית לא לעדכן את השעה באתר האינטרנט. כך מצאנו את עצמנו נכנסים לאיזה מלון ליד שער הכניסה וממתינים שם כעשרים דקות.
כשנכנסנו סוף סוף רצנו מהר בסיק עד ליציאה מהאתר. לי רצו בראש כל מיני סרטים ודאגות כמארגן המסע, שהתבדו לשמחתי.
כך עלינו בהצלחה לקבר אהרון לתצפית מבלי להתקרב או להכנס למסגד, גם ככה השומר ישן עדיין בשעה מוקדמת זו. לאחר מכן ירדנו לכוון קו המצדים הנבטיים בדרך לערבה.
בעוד שהיה לנו את המסלול מקו המצדים למטה בפועל גילינו שהמסלול קצת לא משתף פעולה ווירטואוז השטח ורדי מצא נאקב חדש לרדת בו עד לחבירה לדרך המסומנת. משם הריצה הייתה זורמת ומהירה לרוב בירידה בסינגלים שעברו באתרי חנייה נבטיים, מצדים וחאנים.
כשהגענו לנקודת ההזנה הראשונה כבר עם כמות מים מינימלית, לא מצאנו את רכב הליווי שנסע לתוך השטח לחפש אותנו בהוראותנו אבל עם חוסר הבנה במהות. לאחר בירבור קל המשכנו בדרך לחבירה מאוחרת יותר עם הרכב ותושבי הבדווים של ביר מדכור. חוויה מעניינת.
משם המשכנו בריצה צפונה עד קו הרוחב הקרוב לאורחן מור (האתר הנבטי ממנו מתחילה דרך הבשמים הישראלית) ליד מושב צופר. שם פגשנו את הרכב שלקח אותנו למעבר הגבול בעקבה.
סרטון של היום החמישי לריצה
Route, Route – Without Arun’s Tomb, Strava
Starting point
Petra Tourist Information Center
30.324611, 35.467944
Aid station [29km]
Bir Madcor
30.396457, 35.343127
Aid station [33km]
30.427806, 35.325167
Ending point
30.497722, 35.286750
לפני המעבר עשינו טקס הענקת חולצות פינישר למשתתפי המסע ולבאסיל שפתר הרבה מאוד מהאתגרים הלוגיסטיים של המסע ובפועל היה חלק מהותי ממנו.
היה מורכב, היה מרשים, היה כיף.
תודה לחברי למסע שעזרו להגשים את החלום הזה ולהפוך אותו למציאות. לאלונה ולמוחמד שזרמו עם הבקשות והתוכנית שיצאה מהנורמה למסעות טיול בירדן, לבאסיל הנהג והמדריך שליווה ופתר יחד עם מוחמד את הבלת"מים שיש בכל מסע (אי אפשר ללא כאלו והאומנות האמיתית היא להקטין השפעתם כמה שיותר על התוכנית הכללית), לחברי למסע שזרמו עם ריצה מאתגרת רב יומית במסלולים מאלפים ביותר מ-200 קמ, והכי חשוב למרב, יעל, תמר ומאיה.
כלל המסלולים כולל השוואה בין המסלול שתוכנן וכן המסלול בפועל – Plan vs Actual
תובנות לפעם הבאה:
- בואדי ראם לשכור רכבים של מקומיים שיבצעו את הליווי בפועל. אפשר עדיין שהמלווה הראשי יהיה שם אבל זה נדרש.
- לינה במקומות השונים כאלו שמסודרים ללינה של תיירים. ואם מדובר בישראלים לוודא מראש שאין בעיה.
- לכניסה לפטרה מהשער הראשי שיהיה מדריך זמין במקרה וידרש אחד כזה.
- עד קבר אהרון (קרוב מאוד) ניתן להגיע עם ג'יפ ליווי.
- חשוב לוודא שלכל משתתף יש טלפון זמין עם SIM מקומי ושמספר הטלפון ידוע לכל המשתתפים.
- רץ שטח צריך שעון עם מסלול ויכולת ניווט עצמאית. אמנם המטרה היא להיות יחדיו עד כמה שניתן אבל יש מקרים שאם מישהו מתעכב, אין סימון שבילים רק רוג'ומים.
- פריט חשוב מאוד הוא משואה לווינית לאופיר היה אחד מסוג inreach mini, ואילו לי וליוסי היה מסוג SPOT. ברוב המסלול אין קליטת טלפון וזה נדרש.
- לא לפצל את המסלולים בין רצים שונים אלא אם הנקודות הקודמות נענות.
התמונות והסרטונים שמופיעים כאן צולמו על ידי משתתפי המסע ותומכיו הלוגיסטיים.
ריצה וקצת הסטוריה - הסטוריה וארכיאולוגיה של ארץ ישראל דרך הרגליים 
פוסט לתפארת שמשלים את הפוסט של אופיר
אהבתיאהבתי