אולטרה ים לשמים בקפריסין

בשנה שעברה חיפשתי יעד מעניין לריצה בחול לפני החורף, כשחיפשתי מסלולים מעניינים באי השכן (קפריסין) נתקלתי באולטרה שמאורגן על ידי קבוצת Cyprus Trail Runners השנה באתי שוב והפעם עם מטרות נוספות מעבר לסיים את המסלול

אז יצאתי לריצה עם אורית ואנה ושם פגשנו את רועי ותומר (עוד אחד) שבא עם אח שלו והייתה נציגות ישראלית מכובדת – סיפור הריצה הקודמת.

השנה האירוע התקיים שוב חודשיים לפני הקודם ויצאתי שוב.

וויליאם שייקספיר כתב במחזה הנרי החמישי את הפסקה האלמותית

“From this day to the ending of the world,
But we in it shall be remembered
We few, we happy few, we band of brothers;
For he today that sheds his blood with me
Shall be my brother…”

לְמִן הַיּוֹם וְעַד קֵץ הָעוֹלָם, מִבְּלִי שֶׁיַּעֲלֶה זִכְרֵנוּ אָנוּ‮,
למְתֵי מְעַט שְׂמֵחִים‮, ‬אַחִים בַּקְּרָב‮.‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬ ‬‬
מִי שֶׁדָּמוֹ יִשְׁפֹּךְ אִתִּי הַיּוֹם‮,‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬ אָחִי הוּא.

ריצת אולטרה, כך יעידו כאלו שמכירים הנושא, היא לא שונה מקרב. יש בה את הכל, קשיים פיזיים ונפשיים, משברים, פציעות (גם מוות במקרים חמורים) תקלות והרבה מאוד ניסיון שהרץ מביא עימו לקרב. הניסיון הזה אינו שלו בלבד אלא זה שקיבל מחבריו לדרך, מהמאמנים שהדריכו אותו, מהחברים שנתנו מניסיונם וכל מי שפגש בדרך. ידע הוא כח ובמקרה של אולטרה מרתון הכח הנפשי והפיזי הוא המפתח העיקרי להצלחה.

זו הפעם השנייה שהגעתי לרוץ את אולטרה מרתון ים לשמים בקפריסין Sea-to-Sky, Cyprus 2022 אבל בשונה מהפעם הקודמת שבאתי להנות ולסיים הפעם באתי לנצח. הניצחון שלי לא היה במקום במרוץ אלא באופן בו בחרתי לקיים את הריצה.

המטרה שלי במרוץ הייתה, לרוץ בקצב ולהיות בתנועה בכל שלב במרוץ שאינו בתחנה. כאשר אני בתחנה להיות בזמן מינימלי ביותר, כך שאת התפעול של התחנה לעשות כבר בתנועה ביציאה ממנה, לעמוד בתוכנית תזונה שתספק מלפני היציאה לדרך את כל מה שצריך, על מנת לעמוד ביעדים של הקצב, וגם בידיעה שמה שיש בתחנות לא בהכרח יכול לתת לי מענה עקב דרישות התזונה שלי שפחות תואמות את המצאי ברוב התחנות. והכי חשוב לסיים את המירוץ עם האתגר שאמנם רוב האנשים לא מבינים שהוא לבצע את המסלול האולטרה טכני הזה בריצה יחפה עם Vibram FiveFingers וכמובן בלי להיפצע. הרבה מטרות.

בשנה שעברה גילית במקרה את האולטרה שחיפשתי מסלול ריצה באי השכן. מועדון הריצה הגדול באי, Cyprus Trail Runners שמורכב בעיקר ממתנדבים מדהימים, מוציא כמה מירוצים בשנה שזה האחרון הוציאו בגרסת אולטרה של 135 ק"מ מהחוף עד ההר (לכן השם ים לשמים), גרסת אולטרה מיני ל-54 ק"מ, 25 ק"מ ואפילו מקצה אפרוחים. אז יצאנו משלחת של כמה ישראלים שהשניים הראשונים גם מצאו את עצמם גונבים לקפריסאים את המקומות הראשונים – Roi Kalmar, Tomer Almog, אנוכי, Anna Rom ו Orit Poplinger. החוויה אז הייתה מאתגרת מאוד כי מעבר לעובדה שמדובר במסלול טכני מאוד שעובר בשלושת הפסגות הגבוהות בקפריסין תנאי מזג האוויר שנפלנו עליהם בנובמבר היו קשוחים ביותר שכללו קור קיצוני ברמת גשם, שלוליות ברד קפואות שלא הייתה ברירה אלא לדרוך בהן, שאריות של שלג שירד שם בלילה וערפל ברמה שלא רואים מטר לפניך. אז חשבתי שהיה קשה אבל הצלחנו רובינו לסיים את המסלול המאתגר והיה ממש כיף, ממש הרגשנו חלק ממשפחת רצי השטח של קפריסין. והם באמת כאלו.

השנה, גמרתי אומר להשתתף שוב באולטרה גם לאור העובדה שהיה כל כך כיף בפעם הקודמת וגם כי הם הצהירו שזו הפעם השנייה והאחרונה שהם מארגנים את האירוע הזה (סיבות שונות). המארגנים שהבינו שנובמבר זה מאתגר מידי מבחינת אפשרויות מזג האוויר, והחליטו להקדים בחודשיים את האירוע – מה שקרה לדאבוננו וגם לדאבונם הוא שמזג האוויר היה פשוט קיצוני לצד השני, עם חום קיצוני, ללא עננים שהשמש הישירה במקומות הלא מוצלים הרבים שיש לאורך המסלול והעליות הקשוחות לאולימפוס רק הפכו את המצב קשה יותר.

שלא תבינו לא נכון, בסך הכל אני מאוד מרוצה מהריצה והתוצאה.

השנה נרשמנו ארבעה למירוץ אני, Doron Wilfand, Vadim Linetsky ו Tamir Benosh. קבענו את המלון במרחק הליכה מנקודת הסיום בכפר הטודרוס קרוב לפסגה וקבענו שעם ההגעה לאי בטיסה ניקח ישירות את הרכב וניסע למלון (מרחק שעה וחצי נסיעה) גם במחיר של הגעה בלילה אבל עם קימה כבר שם. וכך מצאנו את עצמינו נוסעים (בצד הלא נכון של הדרך) בחצות של יום חמישי בהרים החשוכים של קפריסין ומגיעים למלון בסביבות אחת וחצי בלילה.

למחרת קמנו ונסענו לפסגת הר האולימפוס (כל אי יווני אמיתי צריך הר בשם אולימפוס, השם שלו בפועל הוא Chionistra) לבדיקת הנוף ומה שנגלה למחרת שניהיה לקראת נקודת הסיום. לאחר מיכן נסענו למסלול מעניין במפלי קלידוניה (יש גם מסלול ריצה מעניין שם למי שרוצה) שכלל גם טבילה במים הקפואים.

בערב הסענו את דורון, שנרשם למקצה של ה-135 ק"מ, לנקודת הסיום על מנת שיקח משם את ההסעה לנקודת הזינוק בחוף. ההזנקה שלו הייתה מתוכננת לחצות של יום שישי ואילו ההזנקה שלנו של המקצה של ה-54 ק"מ תוכננה לשבע בבוקר (שעה מאוחרת מידי לכל הדיעות, אלא אם אתם קפריסאים). ההשכמה שלנו הייתה בארבע בבוקר, בחמש כבר היינו על ההסעה מקו הסיום אל קו הזינוק.

המקצה של דורון הוזנק מהחוף (Alaminos ) ועובר בעצם בשני איזורים גאוגרפיים שונים. 80 הקילומטרים הראשונים הם די יריצים ואילו ה-55 הבאים (החלק המשותף לשלנו) מאתגרים מאוד מבחינת הטיפוס וגם ברמה הטכנית. אתגר נוסף הוא שרוב המסלול אינו מסומן (יש סימונים בעיקר בנקודות הבעייתיות) ועל הרץ לשים לב טוב למסלול בשעון על מנת להימנע מבירבורים. בשנה שעברה אני ואורית רצנו יחד ובגלל שהתלהבנו מהנוף פשוט המשכנו הלאה בלי לשים לב שפיספסנו כניסה לאחד הסינגלים שמוביל לפסגה הראשונה. בהמשך גם מצאתי את עצמי רץ במסלול שלא באמת היה קיים וסתם בזבז לי זמן מיותר. אז המטרה שלי הייתה לסיים ולא יותר מידי אז לא ממש הפריע לי. הפעם כחלק מההכנה שלי הייתה לעבור על המסלול ברמה מדוייקת ולסמן בדיוק היכן עלי לשים לב על מנת לא לפספס פניות וכדומה.

קו הזינוק למקצה של ה-54 היה מבית ספר יסודי באיזה כפר קפריסאי בהרים (Palaichori), מקום שכבר הכרתי מהשנה שעברה. אמרתי קודם שהמירוץ הזה הוא די משפחתי וככזה למקצים הללו מגיעים לא ממש הרבה אנשים. במקרה שלנו השנה הצטופפו על קו הזינוק מספר של כ-14 רצים בסך הכל (שנה שעברה היו 24).

תוכנית התזונה שלי של המירוץ הייתה ברורה וכללה להגיע להתחלת המירוץ עם מאגרים מלאים. לאור זאת ב-טוג בג שלי היו שני בקבוקים מלאים מראש במשקה היפוטוני שנועד לתת לי בהתחלה את הדלק הנדרש וגם בסוף למנוע את הקריסה של אחרי. ואכן איך שהוזנק המירוץ מצאתי את עצמי טס קדימה במעלה יחד עם איזה שני רוסים שטסו לפני ולאדימיר ראשון ואחריו מקסים, ומשאיר אבק למי שמאחורי. המטרה שלי הייתה לנסות כמה שיותר לעבור את הפסגה הראשונה לפני שהשמש תעלה ותעלה עימה את הטמפרטורה. האמת קצת חששתי כי לא ממש רציתי לגמור את עצמי אז הורדתי קצת הילוך, בשונה מהפעם הקודמת החלטתי החלטה טקטית שאני לא עוצר לצלם אף תמונה של המסלול (יש לי בוק שלם מהפעם הקודמת כולל סרטון באורך מלא) ומצלם סרטון במהלך תנועה בכל אחת משלוש הפסגות.

מהר מאוד מצאתי את עצמי בסינגל ההוא שפספסנו בשנה שעברה מתחיל את הטיפוס הטכני לעבר הפסגה הראשונה (Papoutsa). הזוויות של הריצה לפסגה הזו פשוט מטורפות, אני לא מסוגל אפילו להבין גם כעת איך המשכתי לנוע בקצב קבוע ללא עצירה למנוחה.

בזמן העליה לפסגה הראשונה ראיתי את הרצים שלפני אבל לא ממש ראיתי את אלו שמאחורי, כשהגעתי לפסגה (יש שם צלב גדול) עשיתי צילום מהיר תוך כדי תנועה תוך הליכה מהירה על הסכין והמשכתי בריצה מהירה במורדות של ההר לפסגה הנמוכה יותר ומשם לאורך הרבה מאוד סינגלים במגמת ירידה עם הרבה דרדרות וסלעים, תוך שימת לב מיוחדת לא להיפצע.

בתוכנית התזונה שלי הכנתי בדיוק מה אני עושה בכל שלב, פה אני ממלא מים, פה אני ממלא את הפלאסק עם ההיפוטוני שהכנתי מראש ריק (לחסוך את ההכנסה של האבקה) פה אני שותה אותו ופה אני לוקח כדור מלח. כל ההמלצות הללו קיבלתי מרועי שממש נתן לי את כל מה שעזר לו להגיע בשנה שעברה למקום השני באותו המירוץ, והשנה לצלוח בהצלחה את מקצה ה-CCC (100 KM) במירוץ ה-UTMB. כל עצה שלו הייתה בדיוק מה שהייתי צריך (עם ההתאמות לגודל המפלצתי שלי) על מנת לעמוד ביעדים שלי.

בתוכנית גם רשמתי את לוחות הזמנים שלקח לי בפעם הקודמת בשנה שעברה, על מנת שתיהיה לי נקודת השוואה. כך יצא למשל שהקדמתי בחצי שעה את העליה לפסגה הראשונה מול שנה שעברה.

הירידה הסתיימה בכניסה לסט של כפרים ציוריים איוס, ארגוס וכללה אפילו טבילה מהירה באיזו בריכת השקייה שמצאתי בדרך להצטננות מהירה. אז כבר השמש עלתה ומאחר ולא היו בכלל עננים החום הורגש מאוד. חשוב לציין שפרט לאותם שני רצים שהיו לפני לא ראיתי אף רץ מאחורי כל אותו הזמן. בקילומטר ה-17 התחלתי את העליה מהכפר ארגוס ופתאום אני רואה מאחורי רץ ולאדימיר. מסתבר שהוא התברבר בדרך ורץ עוד כמה קילומטרים מיותרים. הוא ממש התבאס שמקסים עבר אותו אבל טס קדימה להדביק את הפער.

יש משהו מעניין בריצה בקפריסין בעונה הזו, זה כמו לרוץ בבוסתן אחד גדול. כל הזמן עוברים בדרך בשוק של פירות. בכל כפר יש מזרקה של מים שתייה זורמים שפשוט אפשר למלא בהם מים לשתייה, וביציאה ובכניסה לכפר יש כרמים מלאים בענבים גדולים ועסיסיים, תאנים בשלות ועוד. לא ממש התעכבתי במסעות קטיף שם כי היה לי את הצידה שלי ודי בניתי על מה שתכננתי לקחת בתחנות מול תוכנית התזונה.

לאחר הכפר ארגוס העליה הייתה מאוד מאתגר לכוון של הפסגה השניה. היה כבר חם למדי והעליה הייתה איטית בזוית מאוד מאתגרת, כשהגעתי לתחנה שהייתה למרגלות ההר (Madari) כבר ראיתי מאחורי זוג רצים שמתקרבים במהירות בעליה. המשכתי בסינגל שסובב את הפסגה, זהו סינגל חדש שלא היה בשנה הקודמת ומלא בסרפנטינות מאתגרות מעל תהום מפחידה, מסלול ממש מיוחד. לאחר הפסגה המשכתי לכוון התחנה הגדולה (זו שיש בה תפוחי אדמה אפויים – יאמי) שיש באיזור בקילומטר ה-28. שם החלטתי מעבר לפעולה המהירה של הצטיידות במזון מוצק (שמתי בשקיות זיפר על פי ההמלצה שוב של רועי), גם לנסות להכנס למקלחות שיש שם להצטננות קצרה (בשנה שעברה אני אורית ואנה הגענו לתחנה במבול מטורף).

אז כבר הגיעו שני הרצים (לאורה וג'ק) שהיו מאחורי קודם בעליה לפסגה השניה, ודי שמחתי לראות סוף סוף עוד רצים. יצאנו יחד מהתחנה והם נעלמו להם במהירות בהמשך הדרך. עברתי באחת מהמקום השלישי למקום החמישי. שוב לא חיפשתי ממש את המקום אלא יותר את הקצב אבל פתאום מצאתי את עצמי בודק באיזה מקום אני נמצא.

המסלול המשיך בירידה, שהדבר שהכי מטריד בה שההר של העליה הבאה לאולימפוס כל הזמן נעשה גבוה יותר ויותר וברור לך שאתה הולך בקרוב לעלות את זה… הירידה הסתיימה באיזור פיקניק ענק עם מלא שולחנות פיקניק ואיזור ייעודי למנגלים. מאוד חוששים בקפריסין משריפות ואסור להדליק אש בשום מקום בהרים פרט לאיזורים יעודיים כמו זה. עשיתי שם שוב טבילה נוספת באחת הברזיות והתחלתי את העליה האחרונה והדי קשוחה בשמש הקופחת להר האולימפוס. השעה הייתה 12:30 בצהריים מה שנקרא High Noon, והשמש ממש צרבה כל מקום בעליה החשופה ללא העצים להר. זה היה פשוט סיוט מתמשך שבו עשיתי שני דברים עיקריים, המשך תנועה רציפה ומחשבה איך לפני שנה היה שם ערפל שלא ראיתי ממטר קדימה ובשונה מהחום הנוראי שחוויתי כעת אז קפאו לי הידיים. מקיצון לקיצון. בהמשך פגשתי כמה רוכבי אופני דאון היל שעשו את הדרך ההפוכה.

בקילומטר ה-41 עדיין הייתי עמוק בעליה ושם נגמרו לי ה-2.5 ליטרים מים שמילאתי בתחנה הקודמת. היו לי עוד 2.5 קילומטרים שנראו כמו נצח להמשיך בשמש הקופחת בעליה ללא מים. הייתי ממש על סף מכת חום, אבל השתדלתי לדבוק בשמירת תנועה קדימה ולו בקצב מינימלי. מה שקצת עזר לי הם השאריות של התפוזים שנשארו לי מההצטיידות בתחנה האחרונה (זו של תפוחי האדמה האפויים). הגעתי לתחנת ההזנה לאחר שלושת רבעי העליה לאולימפוס ופרט למילוי הפלאסקים והנאד מים, ביקשתי שיקראו מהר לבריאן (אחד מהמארגנים – ממש כוכב עליון) ושילך וישים תחנת מים נוספת באיזור הק"מ ה-41, כי אם לי נגמרו המים… מה יגידו אזובי הקיר. המשכתי במסלול הלאה לעבר הרבע האחרון של העליה לאולימפוס. זה היה מחזה מאוד סוריאליסטי מבחינתי מאחר ובשנה הקודמת לא ראינו כלום כי כל ההר היה מלא בערפל, ופתאום היה ממש יפה לראות את הנוף הנשקף מההר הזה שהוא הגבוה באי. לא ממש התעכבתי על הנוף והמשכתי בריצה עד לסיום המיוחל.

הגעתי כאמור במקום החמישי (מתוך 14), אבל זו לא הייתה המטרה, שמרתי על קצב של תנועה כל הזמן, לא בזבזתי זמן על צילומים ושמרתי על מינימום זמן בתחנות. סיימתי בריצה יחפה מסלול שאחרים לא היו מדמיינים לעשות וללא פציעות. המטרה הושגה במלואה.

לאחר הסיום המשכתי לשבת שם עם האחרים שסיימו, אחי לקרב, הרצנו סיפורי מורשת, בכינו על מר גורלינו בקרב, שתינו בירה ואכלנו נקניק קבנוס שהבאתי מישראל, וחיכינו לחברינו שיסיימו את המסלול. הייתה אווירה משפחתית כמו שרק בקפריסין יכול להיות.

אגב מסתבר שולאדימיר בסוף הצליח לעקוף את מקסים ולסיים במקום הראשון. שמחתי בשבילו שהבירבור שהיה לו לא היה במחיר גבוה מידי.

תודה ל Roi Kalmar ו Julia Ribalnik על המלצות התזונה למשקאות ההיפוטוניים והאיזוטוניים, תודה לרועי על העזרה בקביעת תוכנית התזונה וטקטיקות התנועה (בוודאות אני יכול לומר שללא ההמלצות הללו היה המצב קשה), תודה ל Ofir Vardi שהראה לי איך להגדיר בשעון שלי אינטרוולים לתזכורת כל חצי שעה להכניס מזון, תודה ל Koby Peled ו Eitan Hirschfield שעזרו לי עם הציוד של סלומון Salomon israel בדיוק מה שהייתי צריך לנוחות מקסימלית ותוספי מזון שאיפשרו לי את ההשלמה התזונתית, תודה ל Merav Aviran שללא התמיכה מהבית התחביב הזה לא באמת יכול לעבוד, תודה לכל מי שיצא לי לרוץ עימו וחלק עימי את נסיונו האישי, אנו פסיפס של הידע שצברנו בחוויות המשותפות שלנו. אחים לקרב.

המסלול

עוד על האירוע:

https://www.seatosky-cyprus.com/

יצאו שלושה מקצים:

Sea-to-Sky Extreme	Sea-to-Sky 'Hilly'	Sea-to-Sky 'Fun Run'
130km	54km	25km
הרצים מכסים את כל המרחק בפרק זמן של 30 שעות. הוענקו לנו 5 נקודות ITRA עבור המירוץ הזה, שנרשם גם כמוקדמות UTMB World Series 100 מייל. המסלול עוקב אחר שבילים ומסלולים — וקצת אספלט כשהוא עובר דרך כפרים מסורתיים הרריים ציוריים. הקורס הוא סיור מרגש בקפריסין הכפרית, תוך התבוננות בשדות חיטה, כרמים, מטעים, מסלולי נהרות, מסלולים לצד סכרים, אתר עלייה לרגל, מבנים היסטוריים של אונסק"ו, יערות, שבילי הרים ומסלולי עיזים. הוא חוצה ארבע פסגות: קיוניה, פאפוטסה, מאדארי ושיוניסטרה (הר האולימפוס).	החל בפאלאיצ'ורי ובעקבות מקטע 54 ק"מ האחרון של האולטרה זהו מירוץ נפרד שיתקיים באותו יום כמו מרוץ האקסטרים ב-10 בספטמבר). שעת ההתחלה היא 7 בבוקר עם זמן הפסקה של 11 שעות. חוצה שלוש פסגות: פאפוטסה, מאדארי ושיוניסטרה (הר האולימפוס). הוענקו לנו 3 נקודות ITRA עבור המירוץ הזה, והוא הוגדר כמוקדמות לאתגר UTMB World Series 50 ק"מ. עלייה בגובה +2600 מ'	עוקב אחר 25 הק"מ האחרונים של מירוץ האקסטרים, מתחיל בפארק הר ההרפתקאות בקיפרונדה ומסיים במלון Jubilee לאחר חציית שיוניסטרה (הר האולימפוס). העלייה בגובה היא 1,122 מטר והמרוץ כולל את הטיפוס הקשה של 7 ק"מ מאזור הפיקניק של פלטניה במעלה ה-E4 לאזור הטרודוס. עלייה בגובה: +1290 מ'

למי שמחפש מסלולי ריצה מעניינים בקפריסין – זו הרשימה שלי