ריצה באיזור ממשית

דרכי הבשמים הנבטיות עברו במספר מסלולים מרשימים למדי. ממשית היא אחת מהערים הצפוניות בממלכת הנבטים וככזו גם הייתה מוקפת חומה להגנה.

אודות ממשית (מקור)

ממְשית הייתה עיר נבטית ששמשה תחנת מעבר ועיר חקלאות על ציר הדרך שירדה לערבה מהרי אדום, עלתה במעלה עקרבים והמשיכה לחברון ולירושלים, או לבאר שבע. בעיר נמצאו שרידים מכל התקופות הנבטיות שבהן התקיימה לצד שרידים מן התקופה הרומית המאוחרת במהלכה בוצרה העיר, ומן התקופה הביזנטית, שבמהלכה נבנו כנסיותיה. מקור השם ממשית הוא בשם הרומי-ביזנטי של העיר: ממפסיס. השם הערבי הוא כרנב (כורנוב), כשמו של משקה חלב, דבש ותמרים.

בשנת 2005 הוכרזה ממשית כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו ביחד עם שבטה, חלוצה ועבדת, כחלק מדרך הבשמים.

ממשית היא המזרחית והמבודדת שבין ערי הנגב. היא שוכנת על הגדה המזרחית של נחל ממשית, בגובה 482-465 מי. מיקומה נקבע בשל הצורך לקיים תחנת דרכים בסעיף דרך משנית היורדת מפטרה, עולה במעלה עקרבים הרומי, בואכה לממשית, וממנה לחברון וירושלים, או לבאר-שבע. דרך עתיקה נוספת חיברה בין ממשית לעבדת.

בתקופה הנבטית התיכונה, שבה נוסדה ממשית, מיקמו את מצודת העיר הקטנה בפינה הדרומית-מזרחית הגבוהה יותר, בעוד שיתר הבניינים נבנו למרגלותיה. בתקופה הנבטית המאוחרת, שלה שייכים מרבית השרידים בעיר, אפשר להבחין בשלושה אזורים נבדלים: בניינים מרווחים בחלק המערבי, קטנים וצפופים יותר בחלק התיכון, ומרווחים יותר בחלקה המזרחי, העיר השתרעה אז על כ-40 דונם. ממשית נוצלה בתקופה הביזנטית, רק כדי מחצית שטחה לבינוי עירוני. בתקופה הרומית המאוחרת הוקפה העיר בחומה, שהגבילה את התרחבותה. המרקם העירוני לא השתנה כמעט בתקופה הביזנטית, ובניית הכנסיות פגעה אך מעט בשטחי המגורים.

בממשית 30 בתים. בסך הכל מנתה ממשית באיזור ה-1,500 נפש (בשיאה בתקופה הביזנטית).

כמו עבדת נזכרת גם ממשית לראשונה בכתבי הגיאוגרף תלמי המביא את שמה בצורת מאפס. יחד עם חלוצה נמנית ממשית על ערי אדומיאה, קביעה שאין לה אישור במקור אחר. ברשימת הישובים המקראיים נזכרת ממשית באונומסטיקון לאוסביוס, בזכות היותה שכנתה של תמר. לדבריו מרוחקת מאמפסיס, שבה היה בימיו משמר של חיילים, מהלך של יום אחד, בדרך מחברון לאילת. מקומה של תמר אינו מזוהה בוודאות.
מאמפסיס מתוארת במפת מידבא בצורה גראפית. ליד שם העיר נראה שער עיר מקורה בקשת ומוגן בשני מגדלים, גדול וקטן יותר. ואמנם בחפירות ממשית נתגלה שער מקורה בשתי קשתות ושני מגדלים. מאחורי השער נראה גגו האדום של בניין גדול, ככל הנראה הקתדראלה של העיר. מעניין לציין, שמכל ערי הנגב בחר מחבר מפת מידבא לתאר את חלוצה וממשית בלבד. חלוצה – מפני שהיתה בירת האיזור, ממשית על זיקתה לתמר המקראית, ובייחוד מפני שהיא העיר היחידה באזור שהיתה מוקפת חומה. הירוקלס (530 לסהיינ) מונה את מאמפסיס בין ערי הפרובינקיה פלסתינה טרציה (ארץ-ישראל השלישית).

ממשית הוא שם חדש, שנקבע על-ידי ועדת השמות הישראלית. הערבים הכירו את המקום בשם כורנוב, בערבית של ימי הביניים מאכל העשוי תמרים וחלב, ואולי מקורו בשם הנבטי של האתר. בהסתמכו על תאורו של אוסביוס, זיהה החוקר הגרמני ר. הארטמן את מאמפסיס בכורנוב.

בניגוד לערי הנגב האחרות, ממצא הכתובות בממשית דל ביותר. מאחר שלא נמצאו פה כלי חרס מן התקופה ההלניסטית, יש להניח שממשית שייכת לקבוצת הישובים הנבטיים שנושבו בגל ההתיישבות השני, בסוף המאה הראשונה לפסנ"ס. בתקופה זו, התקופה הנבטית התיכונה, נבנו מצודה בראש הגבעה, מלון אורחים (חאן) ועוד.

מסלול