מעלות ראש עין פשחה

מפלס ים המלח היה גבוה משמעותית בימי בית שני ומצוק ראס-פשח'ה (מצוק העתקים). השביל הצר שהיה באותה תקופה היה נחסם תדיר והיה מצריך בשביל הקדום שנקרא "מעלה ראש עין פשח'ה". השביל טיפס לראש המצוק והתפצל לשני סעיפים: הראשון הוביל לבקעת הורקניה, והשני המשיך דרומה על במת המדבר ואחר כך ירד לחורבת מזין. המסלול כולל מעבר במעלות אלו ובמעבר בין האתרים ההסטוריים באיזור

יציאה מאיזור חירבת מזין (מצודה ונמל עתיק מימי החשמונאים ששימש מעבר מעבר לראש עין פשחה), עליה תלולה של כ 2 ק"מ (מומלץ מקלות) בסימון שבילים ירוק (איתו חוזרים חזרה) פונים ימינה בסימון שבילים הכחול למצפור "ראש הצוק", משם ירידה לכוון שרידי תחנת הדרכים הרומית בעינות צוקים (מידע על החפירה), עליה חזרה למצפור ראש הצוק ואז חזרה בסימון שבילים אדום עד לירידה לנחל קדרון עליה חזרה לכוון תצפית מעל נחל מזין וחזרה לירוק ומשם לרכב.

מסלול

ברצועת החוף המערבי של ים המלח מדרום לעין פשח'ה התפתחה בסוף ימי הבית השני התיישבות בעלת אופי רב־גוני:

• עין גדי שימשה מרכז המחוז היווני (מרכז טופרכיה)
• במצדה שכן ארמון המלך הורדוס
• ברוג'ום אל בחר ובחורבת מזין (קצר אל־יהוד) הוקמו מעגנים
• בעין בוקק נבנה מצד
• היישובים שהתפתחו בעין גדי: עין ע'ויר, קצר א־תורבה עין פשח'ה ועין בוקק, היוו מוקדי חקלאות.
• אף קומראן היוותה מרכז חשוב בתקופה ההלניסטית והרומית, בין אם שימשה את הכת האיסיית או לצרכים אחרים.

כל היישובים האלה היו מחוברים למערך נתיבי תחבורה של צפון ים המלח באמצעות הדרך הנדונה שלאורכה מוכרים מעיינות בעין א־תורבה )עינות סמר), בעין ע'ויר (עינות קנה) ובעין פשח'ה (עינות צוקים). יש לשער שמי המעיינות נוצלו לא רק לפיתוח חקלאות אלא גם סיפקו מי שתייה לעוברים בדרך.
עדות נוספת לקיומה של דרך לאורך החוף המערבי של ים המלח בשלהי ימי הבית השני היא ההתיישבות בת הזמן בקצר א־תורבה. האתר שוכן כ־12 ק"מ מדרום לעין פשח'ה, מערבית לכביש המודרני היורד דרומה לאורך החוף המערבי של ים המלח. האתר ממוקם סמוך וממערב לקבוצת מעיינות (עינות סמר), שעליהם התבססה ההתיישבות באתר.

שרידי תחנת הדרכים הרומית בעינות צוקים:

בחודשים יולי-אוגוסט של שנת 2009 התבצעה חפירת הצלה מטעם קמ"ט ארכיאולוגיה ביהודה ושומרון באתר עין פשח'ה הנמצא בחוף הצפון־מערבי של ים המלח. בחפירה שהתמקדה בחלקו המערבי של האתר, נחשפו מחדש שרידי מבנה רבוע שחפר בזמנו האב דה־וו. במאמר זה נידונה הצעתנו לזהות את המבנה הרבוע כתחנת דרכים בתקופה הרומית הקדומה בהסתמכות על מערך נתיבי התחבורה היבשתיים והימיים בני אותו הזמן באזור ועל דמיון לתכניות של תחנות דרכים.

חירבת מזין (מצד קדרון):
וויקי, רשות הטבע והגנים

מצד קדרון (בערבית: חרבת מזין) הוא אתר ארכאולוגי השוכן מדרום לשמורת עינות צוקים, סמוך ליישוב אבנת. באתר יש שילוב של מצודת מגדל, מבדוק ומעגן סירות, במבנה אחד.

סרטון הדמיה של שחזור

האתר תוארך לתקופתו של אלכסנדר ינאי על בסיס מטמון של 2,500 מטבעות שהתגלו בשנת 2002 על החוף סמוך לאתר.
כל המטבעות הם מברונזה מסוג 'העוגן והכוכב'.

המגדל באתר הוא בצורת מלבן שאורכו 18 מטרים ורוחבו 9 מטרים. בתוך המגדל היה בור מים כפול שהכיל קרוב ל-30 קוב מים. לצד הבור נבנו שני חדרי אחסון עמוקים. מעליהם בכל אחת משלוש קומות המגדל המשוערות היו כ-6 חדרים. המספנה הייתה באורך של 30 מטר ורוחב 11 מטר. במספנה הותקן כבש שבו הועלו הספינות מהמים לצורך טיפול ותחזוקה שכללה את שטיפת המלחים במים מתוקים.

סמוך לכבש היה גם מזח ואורכו 15 מטר, המזח שימש לעגינת סירות שפרקו והעמיסו את מטענן. הארכאולוג יזהר הירשפלד סבר שמדובר במעגן מלכותי ששימש את אלכסנדר ינאי. ממעגן זה יצאו ספינות פאר לשוט לעין גדי, מצדה או מכוור. המגדל שימש למגורים של העובדים והאורחים המלכותיים. הספינות שיצאו מהמעגן משו גם את גושי האספלט שצפו על פני המים, והם נסחרו עם הארצות מסביב, דבר שהעשיר את קופת המדינה החשמונאית. מעגן נוסף שידוע מאותה תקופה בים המלח הוא מעגנית המלח.